7 תשובות
פשוט תחשבי על דברים טובים ותנסי לישון
כדאי שתהיי תקופה קצרה באינטרקציה עם מישהו/י שאת מרגישה איתם רגועה לפני שאת הולכת לישון ותרדמי איתם ככה
(בשביל פיתרןן זמני)
אני בן 28 ועוד לא הרגשתי את זה
הגיוני מאוד שתרגישי ככה.
את צריכה לכתוב לעצמך ולהבין שאת לא לבד.
את צריכה לשתף מישהי שאת בוטחת בה. אם יש לך אמא פסיכולוגית אני מקווה שהיא תתמוך בך ולא תפשוט אותך על זה.
לדעתי חבר בגיל 14 זה ממש גרוע. ולא מומלץ.
בלי קשר לדת שלך.
גם כי גיל 14 זה זמן לעצמך לגדול להתפתח ולגלות דברים חדשים לבד וגם כי את עדיין עם ראש לא 100 אחוז מובן ורגשות מפוזרים כי זה התחלת גיל ההיתבגרות.
הכל כל כך עובד ולא מובן.
הורמונים מתפתחים בגיל הזה הגיוני שיש את הרצונות האלו.
מקווה ששכבת ברצון ועם המצאי מניה.
ושלא שכבת כי הוא רצה וכי אתם בזוגיות.
בן כמה החבר שלך?
שואל השאלה:
אני וחבר שלי ממש אני וחבר שלי ממש בטוב זה לא קשור אליו אני והוא מתכננים חיים ביחד בחיים לא הייתי עם בן אדם שעושה לי כל כך טוב זה לא קשור אליו בכלל זה פשוט חלק מהמחשבות שעוברות לי בראש אני שמחה עם ההחלטה שלי אני בן אדם מאוד בוגר בני דודים שלי חשבו שאני בת 17 כשאני כמעט בת 15 אפילו לא הם אמרו שבחיים לא ראו בן אדם כל כך בוגר בגיל כל כך צעיר אז זה לא קשור לזה וכן אנחנו משתמשים בהגנה
ואני לא מרגישה בנוח עם אמא שלי אני מרגישה שהיא שופטת אותי ושאני מאכזבת אותה אני האחות הכי קטנה ושני האחים שלי כבר לא בבית אחת בצבא אחד לא בבית כבר שנים (למד בפנימיה) אני רוב הזמן לבד בהתחלה אהבתי את זה היום אני כבר מפחדת מהשקט
שואל השאלה:
חבר שלי בן 15 ואני עוד 3 חודשים בת 15
הי. את בגיל 15 עוד 3 חודשים.אני מבינה שאין לך בעיה עם החבר ואת שלמה עם מערכת היחסים שלכם ולאן שהגעתם. להזכירך שאת בגיל התבגרות. המשמעות היא שגופך תוסס מהורמונים (לא לשוא בעלי מקצוע מציינים שבגיל זה "המוח בשיפוץ" ,בתהליכי בניה ועיצוב והגוף דומה ל"רכבת דוהרת" . את נמצאת בגיל שבו את עוברת "רעידת אדמה" כי ההורמונים בפעולה גם כשאת ישנה.לא די בכך: בגיל זה רוצים להיות עצמאיים אך חוששים להיפרד מההורים...אכן,התלבטות קשה.בנוסף,את מקיימת יחסים מגיל צעיר וזקוקה גם להכוונה מרופא על מנת להישמר... .
את צודקת , זה לא קל ואת מרגישה נכון . אבל,
אם את מבינה את זה אז יהיה לך יותר קל להבין שחברייך עוברים תהליך דומה לשלך. מי יותר ומי פחות...אבל כולכם חונים באותה המשבצת. נכון יהיה לשתף אותם כדי להבין שאת לא לבד.מה גם שמבנה הגוף משתנה, חיצונית ופנימית וזה משפיע על מצבי הרוח.
הכי נכון יהיה ,מהנסיון שלי, לפנות לעזרת ההורים או מבוגר אחר שאת סומכת עליו ולהיוועץ עימו. כמובן שגם אני עדיין כאן, איתך. חג אורים שמח.