עד כמה רע להיות כזאת ואיך לשנות את זה?

ואו אני לא באמת יודעת איך זה להרגיש ככה
אבל אולי תנסי לדבר עם ההורים? או לצאת מהבית למרות שקשה? ולאט לאט תתחילי לאהוב אנשים ולהבין שזה כיף
תנסי?

אם את לא אוהבת אז את לא אוהבת
גם אני לא אוהב
זה לא בהכרח תכונה רעה
את מאוד דומה לי בקטע הזה ואני חי עם זה מצוין

אני ככ מזדהה איץך

להכריח את עצמך להיות עם אנשים
גם אני כמוך בערך וככל שהתבודדתי לבד ככה היה לי יותר קשה לחזור ל"עולם האמיתי" ולתקשר עם אנשים

תנסי לצאת מהבית מידי פעם , באמת שליהות בבית זה הדבר הכי גרוע בעולם

אין רע ואין טוב מוגדר. הכל בזווית ראייה.
אני אחת כזאת כמוך.
יש לזה יתרונות:
את לא תלויה באף אחד, מעניין לך עם עצמך, תמיד תמצאי לעצמך תעסוקה, פחות נפגעת מאנשים ופחות מצפה מהם לדברים...
אבל!
בחיים יש מיקרים שבהם אין דרך להבחור וכן צריך לעבוד בשיתוף פעולה עם אנשים, לדוגמא: עבודה קבוצתית בביהס או עבודה רגילה או אפילו בצבא..
צריך לדעת לתקשר עם אנשים...

תמצאי את האמצע- תאהבי להיות לבד, תיהיה לבד.. אבל כשצריך לתקשר עם אנשים- תדעי לעשות גם את זה

שואל השאלה:
^^ אני יוצאת רק לבית ספר
ולהיות בבית בשבילי זה הדבר הכי כיף בעולם, אני אוהבת להיות לבד, נוח לי עם זה.
אבל אני מרגישה שאני פוגעת בחברות שלי/שאני חברה רעה בגלל שאני אפילו לא מציעה להן להיפגש, אין לי כוח להיפגש

כמוך, לצאת מהבית לראות אנשים לא עוזר, אני עושה את זה כל יום וכל פעם מתבאסת שבאתי כי אני נכבת ויושבת בשקט מרוב שאני לא מסוגלת להיות בסביבה כזאת, כם עם החברים הכי הכי טובים שלי שאנחנו חברים הכי טובים כבר עשר שנים אחרי שעה שעתיים אני כבר לא מסוגלת. האמת אין לי כל כך פיתרון, אני די מחפשת אותו בעצמי, יכולה רק להציע שאם את רוצה את מוזמנת לדבר איתי❤

את לא חייבת בהכרח להיפגש איתן במקומות ציבוריים, אפשר להיפגש סתם במקום נחמד ושקט בשביל לשמר את הקשר, אבל אם גם זה קשה לך ולא טוב לך אז זה לגמרי בסדר.
אני בדיוק כמוך, שונאת מקומות הומי אדם ומקומות ציבוריים עושים לי חרדות וזה בסדר, את לא צריכה להשתנות או לסבול בשביל חברות שלך.
מה שכן, אני מציעה לך להתחיל מהקטן ואז להתקדם, אולי זה ישפר את ההרגשה והן יראו שאת כן מנסה בשבילן.
בהצלחה

זה כיף לך להיות בבית או שאת פוחדת לצאת מהבית ובבית הכי נוח לך?

שואל השאלה:
^^ אני מרגישה שאני כתבתי את זה
אני גם ככה מאז הקורונה, לפני זה הייתי כל כך חברותית אבל מאז הקורונה אני לא אותו בן אדם

^ בכללי אני לא מרגישה בנוח במקומות ציבוריים ומעדיפה להישאר בבית וזה גם כיף לי להיות *לבד* בבית.
אבל עם חברות נגיד, אפילו בבית שלהן/שלי אין לי כוח להיפגש איתן לא רק במקומות ציבוריים
אני מעדיפה להיות לבד בבית ולא לראות אף אחד

שואל השאלה:
^ מדוייק.

אולי יש לך אגורפוביה (פחד לצאת מהבית)? , גם אני בבית איזה חודש זה מעצבן

מצטרף לשאלה

אוהבה
קודם כל זה לא דבר רע
זה תחושה שאת מרגישב כרכע ואת רוצה לשנות אותה(וזה כבר צעד יפה!)
אני גם מבינה את מה שאת מרגישה
ושדתעי שזה בסדר להרגיש כל מה שאת מרגישה וזה ממש ממש לא הופך אותך לרעה.
אני חושבת שישעה לך טוב לצאת ולהיות עם אנשים גם עם זה קשה יחא תמיד פשוט (אני באמת יודעת)את תהיי נורא גאה בעצמך אני בטוחה.
ממש ממליצה לך לנסות נגיד ללכת ליציאה אחת עם החברות ועם לא יהי לך את תמיד יוכלה ללכת

מקווה שרק יהי לך טוב❤

אני איתך