הגיוני שמאז שנעדר לי החתול אני בדכאון?

שמתי לב לזה
כשהיה לי אותו, הייתי הכי מאושרת בעולם ובאמת שזו הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי. גם זה היה בתקופה של הסגרים (קורונה) וכל היום הייתי בבית איתו וזה היה מדהים.
ואז אחרי שנה מאז שאימצתי אותו, הוא נעלם לי. ושבוע שלם בכיתי בגלל זה. ואז המשכתי הלאה ומאז אני תמיד מדוכאת. ועברו שנתיים מאז.
כאלו אין לי שום טעם לחיים (לא בקטע דכאוני)
כשהיה לי את החתול שלי, הוא היה נותן לי מוטיבציה לקום בבוקר .. עכשיו אין לי.
ועד היום אני מסתכלת בתמונות ולפעמים בוכה בגלל רגשות אשם שזו אשמתי שאיבדתי אותו.