מה אתם חושבים? חשוב להפנים את הטקסט הזה..

שואל השאלה:
מרוב הכאב אני לא יכול לישון,
מרוב המחשבות על אנשים שסבלו כל כך ואיבדו את הכל. לא אחד, לא מאה, וגם לא מיליון.
הם אף פעם לא חשבו על לוותר, הם תמיד האמינו שיום יבוא וכל זה יגמר.
הם תרמו את הכל, כדי שהאוהבים שלהם יכול לחיות. למרות כל הקשיים תמיד היו להם תקוות.
נזכור אותם לנצח, למרות שיש כאלה שמנסים להכחיש את מותם. אנשים שלא אכפת להם מסיבולתם.
כאלה שרוצים לגרום לנו לאבד את התקווה. כאלה שיודעים לחוש רק שנאה.
והבעיה שלך קטנה לעומתם, אז למה אתה לא כמוהם, למה אתה לא נלחם?
כל כך קל לאבד את התקווה, אבל שווה לעבוד כל כך קשה בשבילה.
יום יבוא ואתה תצטער שלא נלחמת, שבגלל סיבות כאלה קטנות וויתרת.

למה זה קשור?

שואל השאלה:
זה קשור שלמרות כל הסבל של השואה, הם לא ויתרו. ואנחנו מוותרים בגלל בעיות קטנות.

אז זה מאוד יפה. ות'אמת חשבתי שזה על השואה