6 תשובות
לא
לא הייתי מנסה להבין מה קרה ולמה היא ככה
היא לא סתם תהיה עצובה
וזה רגעים שהיא צריכה תמיכה
היא לא סתם תהיה עצובה
וזה רגעים שהיא צריכה תמיכה
לא
שאלה של מינון, אם זה עצב קטן שהוא תגובה ישירה לפרידה או לגרושין או למשהו קונקרטי וזמני - ברור שאשר לצידה ואתמוך בכל הכוח. לעומת זאת אם מדובר במשהו מתמשך שיותר קרוב להפרעה נפשית ושאני ארגיש שאני שוקעת יחד איתה לתוך העצב שלה, שזה מעכב אותי מלנהל את החיים שלי בטוב. ברור שאני אעזוב. שתי "חברות" כאלה היו לי שהעפתי מהחיים שלי כשהבנתי שהן מעכבות אותו, מורידות אותי לפסימיות ואדישות שלא היו שלי - וביום שעצרתי איתן את הקשר נזכרתי מה אני רוצה לעשות, מה אני חושבת וחיפשתי סביבי אנשים הרבה יותר אופטימיים. שיהיה ברור שאני מאחלת להן עד היום רק טוב. אבל בשביל הבריאות הנפשית שלי - עברתי הלאה. אם אני לא אדאג לעצמי - מי ידאג לי!