חברה שלי מאובחנת בדיכאון.. איך אוכל לעזור לה?

לתמוך בה ולהגיד לה שאת שם בשבילה את צריכה לתת לה זמן להיות לבד

בתור מישהי שהייתה מאובחנת בדיכאון, היה לי נורא קשה לצאת ומה שעזר לי זה שחברות שלי התחשבו בי ולא כעסו שלא יצאתי איתן ובאמת נתנו לי ספייס בריא, אבל עדיין דאגו לי ממש והיו שם בשבילי.

לתמוך בה אם היא לא יוצאת ללכת אליה להיות איתה אפילו תציעי לה הרבה לצאת להיפגש היא אולי תגיד ברוב הפעמים לא אבל בסוף היא תצא זה יעזור לה מאוד

הייתה לי תקופה שהייתי ככה בבית וחברות פשוט כל יום כתבו לי ושאלו אותי מה איתי הייתי כמעט שבועיים בבית והן נדנדו והציעו לי לצאת איתן כל יום וזה מה שבסוף עזר לי

שואל השאלה:
אני מציעה לה לבוא איתי למקומות - באמת, יותר מידי פעמים.
אני מרגישה שאני די חופרת לה ומציקה לה והיא שניה מפשוט לנתק איתי קשר, זאת ההרגשה שלי ממנה... הבעיה זה גם שהיא פוגעת בי בלי שהיא שמה לב ואני מנסה לא לדבר איתה על זה כי אני לא רוצה להחמיר את המצב שלה (אני באמת מפחדת עליה והכל, היא מדאיגה אותי), אנחנו קובעות דברים והיא אומרת שהיא לא באה בסוף בגלל שהיא רוצה לישון/לשחק במחשב וזה די כואב לי, אני באמת רוצה להוציא אותה מהבית ואפילו מבטלת תוכניות רק כדי שנצא לאנשהו אבל בסוף היא לא רוצה.
שיחה אחרונה שלנו היא כתבה שהיא עצובה, הצעתי לה שנפגש ואז כששאלתי למה היא לא רוצה היא כתבה "אני עצובה", היא אפילו לא ענתה לי ממה..
אני מפחדת שיום אחד או שהיא תעשה משהו לעצמה או שהיא פשוט תנתק איתי קשר ותהיה לבד (אני כרגע החברה היחידה שלה), כבר עכשיו כל פעם היא פשוט עונה לי אחרי ימים שלמים להודעות וכשאני מתקשרת היא בכלל לא עונה. לפעמים אני מאשימה את עצמי במצב שלה כי זה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות, אני מאשימה את עצמי שאני לא שם איתה, שאני לא עוזרת לה אולי כמו שהיא הייתה רוצה, שאני מציקה לה מידי..

אני כתבתי הרבה אבל רק רציתי להסביר את המצב, אני סך הכל מפחדת...
אז בבקשה - להמשיך להציע לה כל יום לצאת לאנשהו? או שההפך, לתת לה את השקט שלה ואם היא תרצה לצאת היא תכתוב לי. (רוב הסיכויים לא יקרה)

פשוט להגיד לה שאת שם בשבילה אם צריכה

מעבר לזה כנראה ישלה תרופות שהיא לוקחת או דברים בסגנון שעוזרים לה

תתמכי בה, תעודדי אותה, ולהגיד לה שאת שם בשבילה

לא היית פעם 12 בגיל בסטיפס פה?
ולשאלה הייתי פעם גם במצבים דומים (יותר מידי פעמים) במקרה הזה הזמן עושה את שלו.. אבל מה שכן אפשר לעשות זה להיות שם בשבילה ולתמוך בה בעיקר לנסות להקשיב למה שיש לה להגיד ולא לנסות להתעלם מהסיבות וכן גם לצאת איתה למרות שלפעמים היא לא רוצה תאמיני לי שבפנים זה מה שהיא באמת רוצה (רוב הפעמים) וזהו בעיקרון

תנסי להוציא אותה לדבר איתה לראות מה יושב לה ולנסות לעזור כמה שאת יכולה.

להזכיר לה שאת כאן בשבילה, אולי לצאת איתה לאיזשהו מקום שהיא אוהבת שיגרום לך לתחושה שיש מי שלצידה.
להציע לה ללכת לפסיכולוג או למטפל שעוסק בזה עם אנשים שסובלים מדיכאון- להציע לה להתנסות וללכת, לגרום לה להבין שאם לא מטפלים בזה זה ממשיך ללא סוף ויכול להוביל למקומות לא טובים כלל.
אני ממש מקווה שהיא תצא מזה בקרוב, נשמע לא קל עבורך אבל את בהחלט חברה מקסימה שאת דואגת לה :) בהצלחה

א. אני מצטערת שאת צריכה לעבור את כל זה ובמיוחד היא, מגיע לשתיכן יותר.
ב. אל תלחצי עליה לצאת, תנסי כן להיות שם בשבילה (הודעות ותנסי להתקשר וכאלה) אבל תתני לה גם מרחב, שיהיה כזה באמצע.
תציעי לה ללמוד ביחד ואולי סתם לאיזו ריצה בחוץ מדי פעם, סתם כדי שתנשום אוויר(אני יודעת שאת שונאת לרוץ אבל אני מאמינה בך)
בקיצור הכי חשוב כאן זה שתתני לה מרחב ואל תלחצי עליה אבל אל תוותרי עליה, לא משנה כמה את חושבת שאת מציקה לה, זה שאת שם נותן תחושה כזאת של ביטחון (מניסיון3>)

בקיצור אוהבת אותך ואני כאן בשבילך, בהצלחה..❤

שואל השאלה:
את האמת שדווקא התחלתי לאהוב לרוץ יקירתי, פוגע שלא ידעת.
אני אוהבת אותך כל כך וגם את כל מי שענה ועזר לי (בעיקר אותך) מעריכה את כולכם ברמות 3>>>>

בתור אחת שהייתה בדיכאון ועדיין מתמודדת אם חרדות תיהי עדינה איתה אם היא נגיד עושה משהו תגידי לה שזה בסדר ותיהי סבבה אם זה תנסי לחבק אותה ודרך החיבוק לגרום לה להרגיש בטוחה היא אולי אפילו תתחיל לבכות אבל זה בסדר תמשיכי לחבק אותה ולהגיד לה שהכל בסדר ושזה לא אשמתה כל מה שקורה וממש לתמוך לא משנה מה היא עושה ואומרת

תתקשרי אליה ותגידי לה שתדע שאת ממש רוצה לעזור לה לעבור את זה ושאם היא צריכה לפרוק את כאן בשבילה.
חוץ מזה הדרך הכי טובה להוציא אותה מהדיכאון זה שהיא תצא ותהנה עם אנשים שהיא אוהבת אז תנסי לשכנע אותה לצאת.