5 תשובות
איך לא להתמודד
דבר ראשון
תדבר עם המשפחה
תסביר מה קרה
וזאת לא כפייה דתית...
אם אתה מאמין באיזו דעה, אתה תרצה שגם הילד שלך יקבל את אותה דעה
אז אל תדבר ככה להורים שלך...
בכל מקרה, תדבר
דיבור זה מאוד חשוב
תדבר עם המשפחה
תסביר מה קרה
וזאת לא כפייה דתית...
אם אתה מאמין באיזו דעה, אתה תרצה שגם הילד שלך יקבל את אותה דעה
אז אל תדבר ככה להורים שלך...
בכל מקרה, תדבר
דיבור זה מאוד חשוב
שואל השאלה:
איך זו לא כפייה דתית בדיוק?? כשלא נותנים לך לחיות לפי אורח האמונה שלך. הם שולטים בנראות שלי, בלבוש שלי, במעשים שלי. חוץ מהמחשבות. מעריך מאד את אימי, אך עם זאת יש לי עליה הרבה טינה.
כמו שאמרתי, קיימתי שיחות יפות - לא עזר
מריבות - גם לא עזר..
איך זו לא כפייה דתית בדיוק?? כשלא נותנים לך לחיות לפי אורח האמונה שלך. הם שולטים בנראות שלי, בלבוש שלי, במעשים שלי. חוץ מהמחשבות. מעריך מאד את אימי, אך עם זאת יש לי עליה הרבה טינה.
כמו שאמרתי, קיימתי שיחות יפות - לא עזר
מריבות - גם לא עזר..
אנונימי
שואל השאלה:
כן, מזמן כבר לא הלכתי לבית כנסת או התפללתי ברכתי נטלתי וכל השיט הזה. אבל עדיין הכפייה מתבטאת בדברים שאוסרים עלי לעשות, ללמוד, מקומות ללכת, חברים להכיר, בגדים להתלבש או בעשיית מצפון עלי ושיחות מוסר בלתי נגמרות. זה מונע ממני את חירותי ותוקע אותי בחיים.. צחוק זה חשוב כדי לא ליפול לייאוש, מסכים. אני מלא תקווה, פשוט תסכול לבזבז ככה את השנים הבאות ולעשות דברים שלא מקדמים אותי לשום מקום. כנראה שאין איך להתמודד, אם כבר ניסיתי הכל. אני יודע שהיא תבין אותי ותקבל את הדרך שלי, פשוט מאוחר מידי, וזה חבל. באמת שאני מכבד אותה ככל האפשר, והיא יודעת את זה, אבל יש גבול בין לכבד הורה לבין לחיות בשבילו, עם כל הכבוד אני חי בשביל עצמי, לא בשביל להיות הגאווה של מישהו אחר. אם זה יבוא בדיעבד לעונג הוא לי, כן?.. אני לא הולך לחיות חיים של מישהו אחר. בנתיים אצטרך להמשיך להסתיר ולהסתתר ולסחוב לבד כל כך המון, עד יבוא גואל. איזה כיף! איזה מקסים זה דת! אלוהים הוא האהבה (כן חח אני יודע שלא כל הדתיים ככה וסתם נפלתי על הורים שלא היה מזיק שייקחו שיעור בהורות ודת :/)
כן, מזמן כבר לא הלכתי לבית כנסת או התפללתי ברכתי נטלתי וכל השיט הזה. אבל עדיין הכפייה מתבטאת בדברים שאוסרים עלי לעשות, ללמוד, מקומות ללכת, חברים להכיר, בגדים להתלבש או בעשיית מצפון עלי ושיחות מוסר בלתי נגמרות. זה מונע ממני את חירותי ותוקע אותי בחיים.. צחוק זה חשוב כדי לא ליפול לייאוש, מסכים. אני מלא תקווה, פשוט תסכול לבזבז ככה את השנים הבאות ולעשות דברים שלא מקדמים אותי לשום מקום. כנראה שאין איך להתמודד, אם כבר ניסיתי הכל. אני יודע שהיא תבין אותי ותקבל את הדרך שלי, פשוט מאוחר מידי, וזה חבל. באמת שאני מכבד אותה ככל האפשר, והיא יודעת את זה, אבל יש גבול בין לכבד הורה לבין לחיות בשבילו, עם כל הכבוד אני חי בשביל עצמי, לא בשביל להיות הגאווה של מישהו אחר. אם זה יבוא בדיעבד לעונג הוא לי, כן?.. אני לא הולך לחיות חיים של מישהו אחר. בנתיים אצטרך להמשיך להסתיר ולהסתתר ולסחוב לבד כל כך המון, עד יבוא גואל. איזה כיף! איזה מקסים זה דת! אלוהים הוא האהבה (כן חח אני יודע שלא כל הדתיים ככה וסתם נפלתי על הורים שלא היה מזיק שייקחו שיעור בהורות ודת :/)
אנונימי
שואל השאלה:
לעזאזל
לעזאזל
אנונימי
באותו הנושא: