אנשים שמאובחנים בדיכאון כנסו, מה כדאי לי לעשות?

אני חושבת שיש לי דיכאון.
אני עם כל התסמינים כמעט. אם הייתי יכולה, הייתי מעדיפה לישון כל היום ולא לעשות שום דבר.
יש פעמים שאני רוצה פשוט לבכות. לפעמים זה סתם מבלי סיבה. או כי אני לא מבינה למה דברים קורים לי, למה סבתא שלי בבית חולים חצי שנה, למה ההורים שלי סובלים מזה, למה אני צריכה לדאוג לבריאות של אבא שלי, איפה אח שלי כשאני צריכה אותו? כאילו, הוא פה והוא הכי דואג לי בעולם. אבל המשפחה שלי לא בראש בכלל של לבוא ולספר להם שאני חושבת שאני בדיכאון. אנחנו עוברים דירה תכף והם עסוקים בזה ובסבתא שלי ואנחנו די בשיא. איך אפשר ךעזעאזל לבוא למישהו ולהגיד "אני בדיכאון."
אני לא מרגישה שאני מספיקה מספיק. אימא שלי לעיתים די רחוקות כרילו לא תמיד, אומרת לי "את לא כמו אח שלך". אני מרגישהלא מספיקה מכל הכיוונים. שאני לא מוכשרת מספיק, לא חברה טובה מספיק, לא יפה מספיק, לא מאורגנת מספיק, לא כבן אדם אני מספיקה. לא מאלה שיסתובבו אלייהם ויגידו "וואו".
ואני ניסיתי במשך כל השנה הזו לסדר את השיער, לקבל את עצמי, לשנות סטייל שזה הדבר היחידי שהצלחתי לעשות בצורה ממש טובה,
ויש אנשים שעוד מעיזים לבוא ולהגיד את דעתם עליי מבלי שביקשתי.
"תסדרי את הגבות, למה השפה שלך ככה, ולמה השיער שלך ככה..." והם לא מבינים כמה בי אישית זה פוגע כי אני גם ככה לא חושבת שאני יפה אז עוד יותר להוריד?
הפעם האחרונה שבאמת הרגשתי יפה זה היה ביומולדת 15 שלי מלפני 10 ימים. שם באמת הרגשתי נערה אמיתית.

ובנוסף, גם אני טלשתי בעבר שערות.