תשובה אחת
אי אפשר לתאר בכמה שורות, את 'נעים זמירות ישראל', דוד המלך, ע"ה.-אך רק כמה נגיעות על קצה קצהו של המזלג,:
דמותו המופלאה, גבורתו יחד עם ענוונותו, אומץ ליבו יחד עם התבטלותו כלפי ה' או כלפי ריבותיו-יצרו יחד תכונות טרומיות נאצלות מאוד, לא סתם נבחר דוד ויורשיו וצאצאיו, להיות מלך והמשיח לו מחכים אנחנו ממנו ומזרעו יצא,.
דויד בן ישי היה נינם של רות המואבייה ובועז מבית לחם יהודה.
בצעירותו, בעודו רועה צאן, בחר בו ה' למלך, והוא נמשח בסתר עוד בימי שאול המלך. על פי הכתוב בספר שמואל א' (טז, 18) היה דויד הצעיר נער רועים אדמוני, יפה תואר ו"יְפֵה עֵינַיִם", "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל... וּנְבוֹן דָבָר", "וה' עִמּוֹ".
הוא הגיע לארמון המלוכה בזכות נגינתו המופלאה בכינור, שכן באמצעותה ביקשו אנשי שאול להרגיע את נפשו המיוסרת של המלך. דויד מצא חן בעיני שאול המלך, והוא מינה אותו לנושא כליו (שמואל א, טז 11 - 23). במלחמה נגד הפלשתים היה הנער דויד היחידי שהעז להתייצב מול גלית, הענק הפלשתי, ובאומץ לב ומתוך אמונה בה' הצליח להרוג את הענק בקלע ובאבנים. ניצחונו של דויד על גלית הפלשתי הקנה לו מעמד של מנצח אהוב על עמו, אך העלה את קנאתו של שאול והביא להרעה ביחסו לדויד. עם זאת הכיר שאול בעובדה שדויד - ולא הוא - היה מעתה בחיר ה'. כדי להכשיל את דויד ואף להפילו בידי פלשתים הטיל עליו שאול תפקידים צבאיים ואף השיא לו את בתו מיכל לאישה. שאול המלך לא הצליח במזימתו, אך המשיך לרדוף את דויד, ודויד נאלץ לברוח למדבר יהודה. ניסיונותיו של דויד לשכנע את שאול שאינו חותר תחת מלכותו ואינו מבקש להורגו לא הועילו, ודויד נאלץ לברוח אל הפלשתים, אויבי ישראל. אחרי מות שאול עלה דויד לכס המלוכה ביהודה, בעיר חברון, ומלך שם שבע שנים וחצי. על שאר שבטי ישראל מלך באותן שנים איש בושת בן שאול, ורק אחרי מאבקים ובעקבות רציחתו של איש בושת פנו נציגי השבטים לדויד והמליכו אותו למלך ישראל (שמואל ב, ה 1 - 5).
אחת מפעולותיו הראשונות של דויד לאחר שהומלך על כל ישראל הייתה כיבוש ירושלים מידי היבוסים והפיכתה לעיר הבירה ולמרכז דתי של הממלכה. דויד ביקש לבנות בית לה' בירושלים, אך ה' דחה את בקשתו והודיעו, שרק בנו יורשו יזכה לבנות את בית המקדש, ואף הבטיח לדויד ולזרעו את המלכות "עד עולם" (שמואל ב, ז 16). מלחמות דויד הכניעו את האויבים הוותיקים, הפלשתים, ובכיבושיו הוא הרחיב מאוד את גבולות הממלכה. דויד השליט בממלכתו מינהל ריכוזי ובו מרכז דתי ומינהלי אחד - בירושלים עיר דויד. ריכוזיות זו עוררה התנגדות ותסיסה בקרב שבטי ישראל, אך דויד גבר גם עליהן, ובמותו הוריש לבנו שלמה ממלכה גדולה, חזקה ומאורגנת. חייו האישיים של דויד, שמהם לא רווה נחת, מתוארים בהרחבה בספר שמואל (א-ב). הספר מזכיר מקצת נשותיו של דוד המלך, ובהן נשים שנשא למטרות מדיניות גרידא - וכן ילדים רבים. אף על פי שקיבל את תוכחתו של נתן הנביא וחזר בתשובה, הוא נענש מבית, בתוך המשפחה: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם... הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (יב 10 - 11), האסונות במשפחה רדפו זה את זה והביאו למותם של שניים מבניו, אמנון ואבשלום. בזקנתו היה דויד עד למאבקים עקובים מדם בין בניו על ירושת המלוכה, אך זכה לראות במשיחת בנו שלמה למלך. דויד המלך מלך ארבעים שנה; הוא היה בן שבעים במותו ונקבר בעיר דויד.
דמותו המופלאה, גבורתו יחד עם ענוונותו, אומץ ליבו יחד עם התבטלותו כלפי ה' או כלפי ריבותיו-יצרו יחד תכונות טרומיות נאצלות מאוד, לא סתם נבחר דוד ויורשיו וצאצאיו, להיות מלך והמשיח לו מחכים אנחנו ממנו ומזרעו יצא,.
דויד בן ישי היה נינם של רות המואבייה ובועז מבית לחם יהודה.
בצעירותו, בעודו רועה צאן, בחר בו ה' למלך, והוא נמשח בסתר עוד בימי שאול המלך. על פי הכתוב בספר שמואל א' (טז, 18) היה דויד הצעיר נער רועים אדמוני, יפה תואר ו"יְפֵה עֵינַיִם", "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל... וּנְבוֹן דָבָר", "וה' עִמּוֹ".
הוא הגיע לארמון המלוכה בזכות נגינתו המופלאה בכינור, שכן באמצעותה ביקשו אנשי שאול להרגיע את נפשו המיוסרת של המלך. דויד מצא חן בעיני שאול המלך, והוא מינה אותו לנושא כליו (שמואל א, טז 11 - 23). במלחמה נגד הפלשתים היה הנער דויד היחידי שהעז להתייצב מול גלית, הענק הפלשתי, ובאומץ לב ומתוך אמונה בה' הצליח להרוג את הענק בקלע ובאבנים. ניצחונו של דויד על גלית הפלשתי הקנה לו מעמד של מנצח אהוב על עמו, אך העלה את קנאתו של שאול והביא להרעה ביחסו לדויד. עם זאת הכיר שאול בעובדה שדויד - ולא הוא - היה מעתה בחיר ה'. כדי להכשיל את דויד ואף להפילו בידי פלשתים הטיל עליו שאול תפקידים צבאיים ואף השיא לו את בתו מיכל לאישה. שאול המלך לא הצליח במזימתו, אך המשיך לרדוף את דויד, ודויד נאלץ לברוח למדבר יהודה. ניסיונותיו של דויד לשכנע את שאול שאינו חותר תחת מלכותו ואינו מבקש להורגו לא הועילו, ודויד נאלץ לברוח אל הפלשתים, אויבי ישראל. אחרי מות שאול עלה דויד לכס המלוכה ביהודה, בעיר חברון, ומלך שם שבע שנים וחצי. על שאר שבטי ישראל מלך באותן שנים איש בושת בן שאול, ורק אחרי מאבקים ובעקבות רציחתו של איש בושת פנו נציגי השבטים לדויד והמליכו אותו למלך ישראל (שמואל ב, ה 1 - 5).
אחת מפעולותיו הראשונות של דויד לאחר שהומלך על כל ישראל הייתה כיבוש ירושלים מידי היבוסים והפיכתה לעיר הבירה ולמרכז דתי של הממלכה. דויד ביקש לבנות בית לה' בירושלים, אך ה' דחה את בקשתו והודיעו, שרק בנו יורשו יזכה לבנות את בית המקדש, ואף הבטיח לדויד ולזרעו את המלכות "עד עולם" (שמואל ב, ז 16). מלחמות דויד הכניעו את האויבים הוותיקים, הפלשתים, ובכיבושיו הוא הרחיב מאוד את גבולות הממלכה. דויד השליט בממלכתו מינהל ריכוזי ובו מרכז דתי ומינהלי אחד - בירושלים עיר דויד. ריכוזיות זו עוררה התנגדות ותסיסה בקרב שבטי ישראל, אך דויד גבר גם עליהן, ובמותו הוריש לבנו שלמה ממלכה גדולה, חזקה ומאורגנת. חייו האישיים של דויד, שמהם לא רווה נחת, מתוארים בהרחבה בספר שמואל (א-ב). הספר מזכיר מקצת נשותיו של דוד המלך, ובהן נשים שנשא למטרות מדיניות גרידא - וכן ילדים רבים. אף על פי שקיבל את תוכחתו של נתן הנביא וחזר בתשובה, הוא נענש מבית, בתוך המשפחה: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם... הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (יב 10 - 11), האסונות במשפחה רדפו זה את זה והביאו למותם של שניים מבניו, אמנון ואבשלום. בזקנתו היה דויד עד למאבקים עקובים מדם בין בניו על ירושת המלוכה, אך זכה לראות במשיחת בנו שלמה למלך. דויד המלך מלך ארבעים שנה; הוא היה בן שבעים במותו ונקבר בעיר דויד.
באותו הנושא: