3 תשובות
בבקשה.
תוכן הקישור -
כמו שקוראיי בוודאי יודעים, אני מתנגד לאיסור החז”לי על אכילת חדקן, שרימפס ואף צדפות. החדקן, כמו כל דג ועד צלופח, ניחן בקשקשים. רק יונקים ימיים הם באמת לא כשרים. לשרימפס יש קשקשים ואיברים דמויי סנפיר, ועל כן גם הם כשרים. לצדפות אין ראש, דם, או לב, ועל כן אינם יצורים חיים על פי התורה.
אך במקומות אחרים ניכר כי חוקי הכשרות אינם מספיק מחמירים: קוויאר מביצי סלמון. מאכל זה לרוב זוכה לאישור רבני, אולם יש לאסור אותו ללא ספק. התורה אוסרת עלינו להרוג ציפור בכדי לקחת את ביציה מהקן. וכמו כן ישנו האיסור לבשל גדי בחלב אימו.
אין כל איסור על הריגת חיה בהריון, שכן יהיה זה איסור לא ריאלי- כמובן שיהיו טעויות פה ושם. לא ניתן לצוד אייל ולוודא קודם אם היא בהריון או לא. אולם התורה אוסרת עלינו להרוג אם בכדי לעשות שימוש בביציה או ילדיה.
זהו הבדל זה שמתיר לנו לאכול קוויאר. אלה דגים שנתפסים במאסות בעיקר עבור בשרם, ואף אחד לא מחפש בקהל דגים את הדג בהריון. אולם אם דייג מיומן מסוגל להבדיל בין קרפיון גדול ועשסיסי לבין נקבה בהריון, הוא מחוייב שלא לדוג את הנקבה, שכן אין ספק שהוא ידוג אותה בעבור ביציה, שהן טעימות בהרבה מבשרה.
אולם המצב שונה עם דג הסלמון, שבשרו חסר ערך בזמן ההשרצה, מה שאומר שדגים אלה נהרגים בעיקר בעבור הקוויאר. אין כל הבדל בין הריגת סלמון לשם ביציו לבין הריגת ציפור בעבור ביציה. אם כבר, את הציפור יתכן ויאכלו, בעוד שהדג ייהרג בעבור הביצים בלבד.
בין אם ייעשה שימוש כשלהו בדג לאחר ההריגה אינו רלוונטי. השאלה היחידה היא האם השגת הביצים היא הפונקציה העיקרית או לא.
מצד שני, אם אדם רוצה קוויאר ולא מוכן להתפשר, שיידע שדג משריץ הוא דג שימיו ספורים- ושהדייג לא עושה דבר מלבד לקרב את הקץ בלתי נמנע. אולם חשוב לציין שהגיון זה תקף רק לסלמון הפסיפי, ולא לאטלנטי, אשר נוטה כן לשרוד השרצות.
אומנם יש סוגים של קוויאר סלמון שהם כשרים: אם הסלמון נתפס בשלבים הראשוניים של ההשרצה, בעודו עדיין בים, כאשר הקוויאר עוד בכמות קטנה ובשרו עדיין אכיל. בזמן זה, הסלמון עדיין נתפס לשם מאכל. ישנם זנים של סלמון להם יש קוויאר מועט אפילו בשלבים מאוחרים של ההשרצה. אם יסומנו זני הסלמון על קופסאות השימורים נוכל לבסס סטנדרט לקביעת כשרות. אולם קוויאר גדול הוא תמיד לא כשר.
ובקיצור.. כן
תוכן הקישור -
כמו שקוראיי בוודאי יודעים, אני מתנגד לאיסור החז”לי על אכילת חדקן, שרימפס ואף צדפות. החדקן, כמו כל דג ועד צלופח, ניחן בקשקשים. רק יונקים ימיים הם באמת לא כשרים. לשרימפס יש קשקשים ואיברים דמויי סנפיר, ועל כן גם הם כשרים. לצדפות אין ראש, דם, או לב, ועל כן אינם יצורים חיים על פי התורה.
אך במקומות אחרים ניכר כי חוקי הכשרות אינם מספיק מחמירים: קוויאר מביצי סלמון. מאכל זה לרוב זוכה לאישור רבני, אולם יש לאסור אותו ללא ספק. התורה אוסרת עלינו להרוג ציפור בכדי לקחת את ביציה מהקן. וכמו כן ישנו האיסור לבשל גדי בחלב אימו.
אין כל איסור על הריגת חיה בהריון, שכן יהיה זה איסור לא ריאלי- כמובן שיהיו טעויות פה ושם. לא ניתן לצוד אייל ולוודא קודם אם היא בהריון או לא. אולם התורה אוסרת עלינו להרוג אם בכדי לעשות שימוש בביציה או ילדיה.
זהו הבדל זה שמתיר לנו לאכול קוויאר. אלה דגים שנתפסים במאסות בעיקר עבור בשרם, ואף אחד לא מחפש בקהל דגים את הדג בהריון. אולם אם דייג מיומן מסוגל להבדיל בין קרפיון גדול ועשסיסי לבין נקבה בהריון, הוא מחוייב שלא לדוג את הנקבה, שכן אין ספק שהוא ידוג אותה בעבור ביציה, שהן טעימות בהרבה מבשרה.
אולם המצב שונה עם דג הסלמון, שבשרו חסר ערך בזמן ההשרצה, מה שאומר שדגים אלה נהרגים בעיקר בעבור הקוויאר. אין כל הבדל בין הריגת סלמון לשם ביציו לבין הריגת ציפור בעבור ביציה. אם כבר, את הציפור יתכן ויאכלו, בעוד שהדג ייהרג בעבור הביצים בלבד.
בין אם ייעשה שימוש כשלהו בדג לאחר ההריגה אינו רלוונטי. השאלה היחידה היא האם השגת הביצים היא הפונקציה העיקרית או לא.
מצד שני, אם אדם רוצה קוויאר ולא מוכן להתפשר, שיידע שדג משריץ הוא דג שימיו ספורים- ושהדייג לא עושה דבר מלבד לקרב את הקץ בלתי נמנע. אולם חשוב לציין שהגיון זה תקף רק לסלמון הפסיפי, ולא לאטלנטי, אשר נוטה כן לשרוד השרצות.
אומנם יש סוגים של קוויאר סלמון שהם כשרים: אם הסלמון נתפס בשלבים הראשוניים של ההשרצה, בעודו עדיין בים, כאשר הקוויאר עוד בכמות קטנה ובשרו עדיין אכיל. בזמן זה, הסלמון עדיין נתפס לשם מאכל. ישנם זנים של סלמון להם יש קוויאר מועט אפילו בשלבים מאוחרים של ההשרצה. אם יסומנו זני הסלמון על קופסאות השימורים נוכל לבסס סטנדרט לקביעת כשרות. אולם קוויאר גדול הוא תמיד לא כשר.
ובקיצור.. כן
קישורים מצורפים:
כשר:)
זה תלוי מאיזה דג הוא.. זה משהו כללי יש כשרים ויש שלא
באותו הנושא: