אני כל הפסקה יושבת לבד אין לי באמת חברים ואני באמת לא יודעת מה לעשות

להתרכז בעצמך, להבין אם זה שחברים באים והולכים ואם הם ריעלים טוב שניתקת קשר

תנסי להכיר?
להידחף לשיחות

שואל השאלה:
אבל נמאס לי להיות לבד בהפסקה לאף אחד לא אכפת ממני

תעברי בית ספר או כיתה אני בטוחה שתתחברי לאחרים

שואל השאלה:
אני בכיתה חדשה ולא בא לי לעבור ואני פשוט לבד כי ניתקתי קשר עם החברות הרעילות

במהלך מחקרי על השומן ועל החברות עם אנשים למדתי שחוץ משומן הדבר החשוב ביותר הוא לאהוב את עצמך ולא לדאוג מזה אם לא יבואו אליך הפסד שלהם יד 9 מיליון אנשים בארץ שזה 500,00000 ליטרים של שומן אם אית לא מוצאת בבית ספר תמיד יש חוצניקים או אנשים ברשת (גם תנסי להכיר אנשים עם תחומי העניין שלך) לדוגא אני אוהב שומן אז פגשתי חברים שהם מדעני שומן בהצלחה בכל מה שאת עושה ובכל הרצינות החברים יבואו בקרוב וזה מנסיון אישי

יקירה,
את מתארת מצב שנראה קשה מאד כשמסתכלים על היום ואולי עוד מספר ימים. אולם את עושה רושם של ילדה חזקה מכיוון שביוזמתך ניתקת קשר עם חברות רעילות. כמו שהיית חזקה בשמירה על עצמך בפני מה שנראה לך כרעילות של קבוצה תוכלי להיות חזקה גם בהמשך.
כמו שנקטת יוזמה קודם תחפשי ליזום פגישות במקומות נוספים כדי למצוא חברות טובה יותר. כמו קבוצות חדשות חוגים וכיו"ב.

בהצלחה וכל טוב,

יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושה של עצב וחוסר אונים.. שומעת שרוב היום את מרגישה אולי מנותקת מהחברה וחווה חוסר שייכות.. נראה שאת תמהה איך יתכן שאדם רגיל, ללא תסמינים יוצאי דופן מוצא את עצמו מחוץ למעגל החברים.. אילו כישורים נדרשים כדי לזכות לדבר עם חברות במהלך ההפסקה... האם זו מתנה שרק יחידים זוכים לה... איך קרה שבת מוכשרת וחברותית לא מוצאת לה בת זוג להסתובב איתה בהפסקה.. לספר, לשתף, לצחוק.... המחשבות אולי גורמות לך מועקה, תסכול, וחשש מהעתיד.. בחרת לכתוב ולשתף פה במה שאת מרגישה אולי מתוך רצון ותקווה להישמע, להיעזר, להיתמך...

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר.