כנסו רק מי שאוהב לקרוא כתבתי סוגשל פרק (זה רק החצי השני כי יש הגבלת תווים בסטיפס) בכל מקרה אשמח שתענו מה דעתכם?

לפני ארבעה שנים ההורים שלי החליטו לעבור דירה, בית שיספק עבורי ועבור אחותי קלרה חדר לכל אחד ושיהיה קרוב לי לבית הספר. ההורים שלי תמיד דאגו שהחיים שלי ושל קלרה יהיו טובים. לפעמים אני חושב שהם היו טובים מידיי וזה גרם לי להיות פתוח מידיי לעולם, ולפעמים זה הכה בי.
כשרק עברנו הייתי בכיתה ח' וקלרה כבר סיימה את לימודיה בבית הספר. היה לי מאוד קל להסתגל לבית הספר החדש ונהניתי מאוד שסוף סוף עברנו ויש לי חדר משלי, לפעמים הייתי כל כך מתלהב ועושה שטויות, אבל כאלה שרק אני יודע עליהם. החיים שלי היו נראים זוהרים עד לרגע בו הבחנתי במשהו ששינה את חיי.
בבניין מולי, כמה קומות מתחתיי שנגלות לעיניי לרווחה כשהחלון בה פתוח, דירה של בחור אשר גר לבד, משך את תשומת ליבי. זמן מסויים אחרי שהבחנתי בו הרשיתי לעצמי לדבר איתו למרות פער הגילאים. לאט לאט זה הפך לקשר חברי שברוב הזמן הרגיש לי קצת שונה מבדרך כלל.
השפם וריח הסיגריות הכבד ממנו, הסגירו את זה שהוא היה הרבה יותר גדול ממני, אך מהר מאוד הבנתי שגם לי מתחיל להתפתח שפם והרגל מוזר להריח סיגריות ולחשוב שהריח נדבק לי לגוף ולשיער, וזה תמיד גרם לי להיזכר בבחור הזה, בזאק.
ככל שגדלתי הדברים שעשינו הפכו ללא חוקיים עם השנים, איתו אני שותה, אצלו אני ישן, הלילות חסרות השינה שלי קורות לי רק איתו. היחס שלו כלפיי גרם לי לבלבול רב והתחלתי לפתח מעניין רגש כלפיו, תחילה אפילו לא יכלתי להשתמש במילה הזאת 'רגש', אך שנה אחרי הבנתי שזה מה שזה ואני לא יכול להתווכח, אבל אם זה היה זה, לפחות מהצד שלו, למה עד עכשיו זה לא התפתח לשום מקום אחר? ומאז, ארבעה שנים שלמות שאני מכיר אותו, ובהם יותר משלושה התפתחו הרגשות שלי אליו, ועד היום אני פשוט יושב, על מיטת חדרי, מביט בו דרך חלוני, ובכל שאכטה ושאכטה שהוא שואף מן הסיגריה ונושף בחזרה אני חושב ותוהה לעצמי, "מה עשית?"