אמא שלי תמיד מעירה לי על איך שאני מרזה וחושבת שאני ב דיכאון...

היא עושה את זה נטו מדאגה.
ואני גם דואגת לך, למה אין לך חשק לאכול ולמה אתה מסתגר בחדר?
הכל בסדר?

שואל השאלה:
ככה טוב לי...היא מנסה לדחוף לי פסיכולוגים וכל החרא הזה...

מה הכוונה ב-"ככה טוב לי?"
איך זה מתבטא?
טוב לך להסתגר בחדר?, טוב לך להרגיש חסר כוחות?

שואל השאלה:
טוב לי להסתגר בחדר ולהיות במיטה שלי...כי להיות ליד אנשים אני פשוט לא מצליח...

היא עושה את זה רק מדאגה,היא תמיד תרצה את הכי טוב בשבילך.
אבל..למה אתה לא אוכל?למה אתה מסתדר בחדר?
אני מבינה למה היא דואגת לך,אתה הבן שלה והיא אוהבת אותך מאוד.
בבקשה בבקשה תאכל,אני מתחננת.
אתה מהמם בכל משקל שיש.בכל משקל3>
תוכל בבקשה לפרט קצת איך אתה מרגיש?

שואל השאלה:
הכל בסדר תאמינו לי...פשוט אין לי חשק לאוכל...שאני אוכל אני מכריח את עצמי...

אנונימי, אתה מודע לכך שזו בעיה, נכון?
מה הכוונה ב"לא מצליח"?
תוכל לפרט יותר?

שואל השאלה:
שאני אוכל זה קשה לי...פשוט לא באלי אוכל...אני אוכל ומכריח את עצמי...ולהיות ליד אנשים גורם לי להזיע ומעלה לי את הדופק ועושה לי תחושה לא נעימה...יש לי ביטחון בזבל

היא בטח עושה את זה מדאגה.. היא לא רוצה שתהיי בדיכאון ושתדרדרי זה נטו מדאגה זה לא בקטע להציק לך

שואל השאלה:
אני בן

או אני מבינה אותך אהוב❤
אולי כדאי שתלך לטיפול, זה יכול להועיל לך.
ותבין, יש פה בעיה שצריכה להיפטר.., אתה לא יכול להישאר במצב הזה, זה סבל.

שואל השאלה:
כאילו מרגיש לי שהכל חרא...אני לא משתעל בבית ספר בכלל עד שאני מגיע הביתה ואני נחנק...השעות שינה שלי בזבל...

בן כמה אתה?

שואל השאלה:
16...

אמא שלך רוצה שתאכל יותר?
נשמע הגיוני.

לשאלתך, קודם כל.. אמא שלך צודקת. היא לא "חושבת" שאתה בדכאון. היא יודעת שאתה בדכאון...

אמרת בעצמך, אתה מסתגר לבד בחושך כל הזמן, אין לך כח לכלום ובטח לא לאכול.
מה נראה לך שזה אם לא דכאון?
אז קודם כל להודות בבעיה מאד יעזור.

איך לפתור את הבעיה ולגרום לכך שאמא תרד ממך?
להתחיל להקשיב לאמא שלך למשל.

לא שאלת "איך לצאת מהדכאון" ולכן לא נחפור יותר מדי, אבל זו השאלה שאתה צריך לשאול בנאדם.

אף אחד לא אוהב להיות בדכאון, ומי שאומר שכן, הוא שקרן או אדם שלא מודע לעצמו.

אני לא בדיוק הבנתי עד הסוף,אבל אני אשתדל לעזור כמה שיותר.
האם קרה לך משהו מיוחד בזמן האחרון שהשפיע עלייך?אני יכולה לספר לך מהחוויה האישית שלי,שכשסבתא שלי נפטרה הפסקתי כמעט לאכול,והייתי ממש עצובה.
תנסה להרים את המצב רוח שלך,אולי לשמוע מוזיקה.
תנסה לצאת קצת מהשיגרה הרגילה שלך,אולי זה נובע מזה שכל יום יש לך אותה שגרה.
תנסה להיפגש עם חברים,לצאת החוצה ולעשות דברים שאתה בדכ לא עושה.

בנוגע לעניין האוכל,תאכל.
אמא שלך דואגת לך מסיבה מוצדקת,ואם תאכל יותר ככל הנראה היא קצת תשחרר ממך .
למה קשה לך לאכול?תשתה קצת מים ותנסה להירגע ולנשום.

אני באמת לא יודעת מספיק פרטים בשביל לעזור לך,אבל אתה מוזמן לפנות אליי בפרטי ולדבר איתי3>

טוב נסיך.
אתה יכול לדבר עם ההורים שלך?
אני חושבת שעדיף לך כן לטפל בבעיות הללו בגיל מוקדם.
ולפי השאלה, רואים שאכפת להם והם רוצים לעזור לך.
מה אתה חושב?

שואל השאלה:
זאתי שאמרה להיפגש עם חברים אין לי ממש....

שואל השאלה:
אבל מרגיש לי שאם אני פורק למישהו אני חופר...

אני תמיד מנסה להסתכל ברטרוספקטיבה על סוגי החברים שהיו לנו בשנות ה90 ותחילת ה2000...
וזה מדהים אותי.
כמויות החברים שהיו לנו פעם זה מטורף. מבתי ספר אחרים, מהשכונה.. מהשכנים, מהלימודים, מחוגים, מהמשפחה.. מחברים של המשפחה..
והיום אתם איכשהו כל הזמן סובבים סביב חבר אחד או שניים, שגם עליהם אתם מתמרמרים ברובכם.
ואני שואל הכצעקתה? איך זה יכול להיות בכמויות שכאלה.


אני נחשבתי ערס, עבריין.. יחד עם זאת היו לי בוכטה חברים חנונים, וכאלה ששיחקתי איתם כדורסל וכדורגל.
כאלה שניגנתי איתם בשיעורי מוזיקה וכאלה שלימדו אותי דברים שלא ממש אהבתי...

היו לי חברים מכל הסוגים. החינוך שקיבלנו היה באמת "לקבל את כולם". לא משנה אם העדפנו לשמוע סגנונות מוזיקה שונים, או שחלקנו דיבר עם קללות כשאחרים היו מופנמים...
שורה תחתונה, החברים שלנו היו ממעגלים מאד אקלקטיים...

ואני מלמד בבתי ספר, ומחובר לנוער בכמויות... וזה נראה כאילו כל מה שילדים היום מחפשים זה עוד שיבוטים שלהם שידברו כמוהם, יתנהגו כמוהם ויגיבו כמוהם.

עכשיו, מה שמדהים הוא שזה הרגל מגונה שקיים באנשים מבוגרים, וזה מעיד שזה חטא שאתם נושאים בעקבות ההורים שלכם שלא ידעו לזרוק אתכם למים עמוקים ולגרום לכם להסתדר עם אנשים שהם "לא שכמותכם".

אני לא אומר שאתם חייבים להתרועע עם עבריינים ואנשים שאין לכם איתם במשותף כלל....
אבל עצם העובדה שאתם לא עושים מספיק כדי לברר האם יש מכנה משותף בסיסי, זה אומר הכל.

הדבר הראשון שחיבר אותי עם החנונים של כיתה ז' בחטיבה שלי... היה משחקי וידאו.
מאותו יום גיליתי עולמות גיקיים חדשים, בדיוק כמו שהחנונים שדיברו איתי גילו עולמות חדשים בספורט ומשחקי שכונה.

מתי תבינו שבשביל לשרוד ולשגשג יש יין ויאנג. תלמדו למצוא מי ישלים אתכם במקום לנסות לחפש מי יהיה בדיוק כמוכם. זה פשוט משעמם.

נ.ב
מי שנפגע מן הנאמר, מתנצל מראש. אתם צריכים ללמוד להתמודד עם המציאות, ולהתחיל כמה שיותר מוקדם.

היא רק דואגת לך, זה לא משהו רע אתה צריך לשמוח שיש לך אמא שדואגת לך ככה.
הסימנים שאתה אמרת עכשיו די מצביעים על דיכאון ועל הפרעות אכילה יכול להיות שאתה בכלל לא מודע לזה בעצמך והיא כן רואה את זה
ונגיד אם לא אז תדבר איתה תגיד לה שאתה לא בדיכאון והכל בסדר
תסביר לה שאתה מתנהג ככה בגלל שרבים איתך על זה

אם היה לי ילד שנמצא באותה סיטואציה הייתי עושה את אותו הדבר כמו אמא שלך

לך עם אמא לדיאטנית. מבטיח שזה ישפר הכל

^^^^
זה בסדר לפרוק למישהו
אל תחשוב אל אם אתה חופר או לא

אני מדברת עם כמה אנשים, חלקם עם דיכאון או סתם בעיות כלליות
הם תמיד שואלים אם הם חופרים מידי אבל זה לא נכון
אתה רק צריך למצוא מישהו שבאמת יקשיב לך
אתה יכול לדבר גם עם אמא שלך אני בטוחה שהיא רוצה לעזור לך

כי אתה באמת נשמע מדוכא או במצב רוח לא משהו כי אתה אומר שאין לך כוח לכלום.
גם אם אתה בוחר ככה, זה לא טוב. לפחות אל תסתגר כל היום בחדר גם אם אין לך עם מי לצאת (סתם מביא סיבות להסתגרות), או אם אתה ילד של בית, ואם אתה מעדיף לא לצאת, עדיין עדיף לא רק להיות בחדר ובטח שלא בחושך. לפחות תדליק את האור, לפחות תהיה גם בסלון או במטבח, כי גם לי הייתה תקופה שהייתי רק בחדר וזו הייתה תקופה מזעזעת. הרגשתי כל כך רע עם עצמי.

כמה אתה אוכל ביום? מה המשקל שלך? הלכת לתזונתאי? אתה בדיאטה (אתה בעודף משקל?)

אוקיי, אז אתה לא מצליח להיות ליד אנשים, מבין אותך. אבל להסתגר זה לא פתרון, או דרך התמודדות. גם אם אתה לא רוצה לפתור את הבעיה הזו (שאני מאמין שהיא בעיית אינטרקציה, אולי חרדה חברתית), לפחות אל תסתגר כל היום כי אז זה יחמיר. למה מי כבר יש אצלך בבית? לרוב זו רק האחים שלך וההורים שלך והם לא יעשו לך כלום. סמוך עליי, אם היא שואלת מה שלומך מתוך דאגה, הם לא יציקו לך כשתהיה איתם בסלון.

מה עם אחים?

לא. אם אתה פורק למישהו אתה לא חופר (שפה, תבין שאני מזדהה איתך ולכן אתה תמיד מוזמן לפנות אליי בפרטי, אני לא אשפוט אותך)

שואל השאלה:
יש לי אחות...

מעולה אתה יכול לדבר איתה!

שואל השאלה:
אני לא אוכל יותר מ800 קלוריות ביום...

שואל השאלה:
לא מרצון...אלא כי פשוט אני לא מצליח...

זה באמת נשמע שאתה בדיכאון
אתה מדאיג אותה ובצדק אם אין לך חשק לאכול סימן שאין לך חשק לעוד משהו..
אני לא מכירה אותך אבל אם אתה מסתגר בחדר סימן שעובר עליך משהו
ואתה צריך לדבר עם מישהו עם פסיכולוג עם חבר עם אימא שלך (אתה גם תמיד מוזמן לדבר איתי)

ולשאלה תגיד לה שזה לא נעים לך ושזה מכניס אותך ללחץ

אסור להכריח את הגוף לאכול
אתה יכול לנסות לעלות את הכמות אוכל ביום לאט לאט

האוכל גם יכול להשפיע על מצבי הרוח שלך אז זה חשוב שתתחיל לאכול יותר
תנסה להבין מאיפה זה נובע
למה הפסקת לאכול ותתחיל לטפל בזה

800 קלוריות זה קצת! ממש קצת.
אתה אמור לאכול יותר, באמת. למה לא מצליח?

שואל השאלה:
לא יודע....שאני מנסה לאכול יותר אני פשוט לא מצליח...כאילו אני אוכל בכוח ממש...

אפשר לדבר איתך בפרטי? או שאתה מעדיף פה

שואל השאלה:
אני מעדיף פה...

תצבור קצת ביטחון עצמי צא החוצה תכיר אנשים

סבבי,
אתה צריך להתחיל לטפל בזה ויש לך כמה דרכים

אתה יכול לדבר עם אחותך או אמא שלך והם יעזרו לך, תשתף אותם בהכל בלי לעצור את עצמך וזה יכול ממש לעזור

אתה יכול להתחיל טיפולים פסיכולוגיים, הרבה מתביישים בזה חושבים שהם משוגעים וזה לא נכון, זה באמת יכול לעזור וזה לא אומר שאתה משוגע

אתה צריך למצוא משהו שיתן לך יותר אנרגיה לדברים,
נגיד מוזיקה שמשמחת אותך או תחביב שאתה אוהב כמו ציור וכו'
ברגע שתעסוק בזה אתה תשכח מהכל ותרגיש יותר טוב

תנסה להתחיל לאכול יותר, אל תכריח את הגוף לאכול בכמות גדולה נגיד תתחיל לאכול היום קצת יותר תתרגל לכמות ואז תעלה עוד
זה יכול לקחת זמן רב אבל בסופו של דבר תצליח לאכול שוב בצורה נורמלית

היום אתה חייב לנסות לצאת מהחדר לפחות לכמה דקות יותר מהרגיל קצת לתקשר עם המשפחה ולדבר איתם, אפילו על סתם דברים או על איך עבר היום
זה יהיה לך ממש טוב אם תתחיל לשחרר טיפה

שואל השאלה:
אבל קשה לצאת מהחדר...

שואל השאלה:
אם אני יבקש מאמא שלי להכין לי עכשיו משהו (כי אין לי כוח) זה יהיה עצלן מדי או בסדר?

אתה בעצמך אומר שאין לך חשק לאכול ושאתה מסתדר בחדר.. אז זה לא דיכאון?

תנסה
תחשוב חיובי אל תגיד שאתה לא יכול או שזה קשה אחרת זה באמת יקרה ("מחשבה יוצרת מציאות")
אתה בטוח רוצה לצאת מהמצב הזה נכון?
אז אל תחשוב יותר מידי
פשוט צא לבחוץ תשב קצת בספה גם אם זה רק לראות טלוויזיה או משו

זה כן מאוד קשה אבל אתה צריך להתגבר על זה ולהתחיל לעזור לעצמך

^^^
זה לא עצלנות מה פתאום

שואל השאלה:
אבל אני מפחד להתפרק שהיא תתחיל לדבר איתי...אז אני מעביר נושא שהיא מתחילה לדבר על זה...

אם תרצה לפרוק בפרטי אז בשמחה:)

אל תפחד זה נורמלי וזה בסדר
אתה רק צריך לעלות את הביטחון שלך
תאמת בקטע הזה אני מאוד מבינה אותך זה מאוד קשה ובגלל זה את רוב הדברים אני מנסה לפתור לבד
אבל בפעמים ששיתפתי את ההורים שלי זה מאוד עזר והרגיע אותי

אתה יכול לבכות ולהרגיש בטוח לידם
אל תעביר נושא אבל אתה יכול לומר לה שקשה לך אבל אתה לא מוכן לדבר עדיין
ואמר שלך כבר תבין ותעזור לך ותרגיע אותך

שואל השאלה:
אבא שלי עכשיו לוקח אותי לשיחות איתו פעם בשבוע רק אני והוא...הוא ממש חוקר אותי...

אם אתה עייף כל הזמן, זה מעיד בחוסר באנרגיה, חוסר בקלוריות
היא עושה את זה מתוך דאגה
ואני ממש שמחה שבאמת משנה לה מהמצב שלך, הנפשי והפיזי

יש קשר לרצון של אנשים לאכול לבין דיכאון
לכן הגיוני שאם מרזים מעבר למידה אנשים יחשבו שיש הקשר למצב נפשי לא טוב

לא באה חס וחלילה לשפוט על המצב הפיזי שלך או הנפשי שלך
פשוט מבינה מאיפה היא הסיקה את זה

לדבר זה חשוב
להתפרק זה חשוב
זה להוציא מחשבות רעות מהמערכת
לדבר ולהבין את מה שקורה לך חשוב ביותר

^^^
מעולה! תנסה להרגיש בטוח לספר לו
הם רק מנסים לעזור לך וזה באמת יקרה
גם אם זה נראה בלתי אפשרי

שואל השאלה:
אבל הוא לוקח אותי לשיחות בחוץ...ובבית תמיד יש אנשים...ישמעו אותנו...

אחותך ואמא שלך?
זה בסדר אם הם גם ישמעו אבל בטח יותר קל לדבר מול בן אדם אחד
אתה יכול לבקש מאבא שלך לצאת לבלות שנייה להליכה או משהו כזה ולדבר איתו שם

או לומר לו שאתה רוצה לדבר איתו ותדברו בחדר שלך

שואל השאלה:
ואם אמא שלי תשמע ותדחף באמצע?

תגיד תודה שיש לך אמא שדואגת לך לי היה בולמיה שלוש שנים ואמא שלי לא ידעה מזה בכלל היא אף פעם לא הייתה בבית בשביל לראות אם אני אוכלת או לא היא תמיד בעבודה

שואל השאלה:
אבל למה להתנפל?

כי אתה לוקח את אמא שלך כמובן מאליו וזה מעצבן

שואל השאלה:
אני לוקח אותה כמובן מאליו? בסך הכל רציתי שהיא תרד ממני...

אחי די לבכות
נשמע כיאלו יש לך בעיית אכילה תשתף את המצב עם אמא שלך כי היא תעזור לך לטפל בזה
ודי די אתה גבר תתעורר

שואל השאלה:
מה הקשר לזה שאני גבר? לא באמת מזיז לי הסטיגמה הזאת...

שואל השאלה:
כאילו באמת שלא באמת מעניין אותי הסטיגמה....המון גברים מתאבדים בגלל החרא הזה...

זה מביך פשוט תטפל בעצמך תשתף את אמא שלך בבעיות שלך ותתמודד כולם עושים את זה אתה לא הראשון עם בעיות אכילה ולצערי גם לא האחרון

אבל זה קשה ממש זה לא קל

כל אחד מתמודד בצורה שונה לכל סיטואציה לא משנה כמה היא דומה

אמא שלו באמת מדהימה שהיא דואגת לו ככה אבל יכול להיות שזה קשה לו מידי, הוא מפחד או שהוא לא רוצה להתפרק לידה
זה קשור גם לאישיות של הבן אדם והדרך שלו בהתמודדות עם דברים כאלו

כן את צודקת עדיף לשתף את ההורים והלוואי שאמא שלך תשים לב יותר לדברים שקשורים אלייך,
וזה לא שהוא לא מעריך הוא פשוט לא יכול לעשות את זה זה מפריע לו משום מה, אנחנו לא אותו הדבר אז אי אפשר לדעת במדויק את המחשבות של אותו אדם או מה עובר עליו
ובגלל זה צריך לתמוך בבן אדם כמה שאפשר ולעזור לו והבן אדם צריך לאפשר לאנשים להתקרב אליו ולדבר איתו.

שואל השאלה:
תודה ^^ (: מעריך את זה

שואל השאלה:
אחותי הביאה חברה...הביטחון שלי ברצפה עכשיו...

צא לחדר כושר זה הבית החדש שלך

שואל השאלה:
אני בן...

תלך לאבחון ותבדוק אם אתה בדיכאון
אז אם טוב לך להיות בחדר כנראה שאתה בסדר פשוט קשה לך להיות בחברה
דרך אגב לפי מה שאמרת כנראה אין לך הרבה ביטחון

לדעתי אתה צריך פסיכיאטר

אני מבין אותך גם אותי זה מעצבן
שנה שעברה אפילו לא הייתי שמן אבל היה לי הרבה שומן בפנים אז ירדו עלי מלא ומאז ירדתי איזה עשר קילו ומעכשיו אני לא בדיוק תת משקל אבל כמעט וההורים שלי וגם סבא וסבתא אומרים לי שממש רזיתי ושאני צריך לאכול יותר אז כן זה מעצבן אבל תזכור שזה נטו כי אכפת להם ממך

שואל השאלה:
מביאים לי פסיכולוג...תאחלו בהצלחה...

בהצלחה! זה יעזור לך אל תפחד, תשחרר