מה פרוש המשפט החיים והמוות בידי הלשון דחוף, יש לי שיעוריי בית למחר?

זאת אומרת שהדיבור שלך יכול להציל חיים, רק מלדבר אפשר לקבוע חיים או מוות.

שצריך לשים לב למוצא הפה-
הלשון הורגת יותר מחרב, ועל פי רוב
יותר מאחד..

כל מה שיוצא לך מהפה, יכול להשפיע - על החיים ויכול לגרום למוות.
יש משפט שאת יכולה להכניס "אלף אצנים לא יוכלו להחזיר מילה שיצאה מהפה"

" למלים יש כוח רב. הן יכולות לבנות ולהרוס עולמות שלמים.
הפה הינו כלי רב עוצמה היכול לרפא, או להרוג. הוא יכול לעודד או לייאש. מילים יכולות לאחד משפחות, עמים ויבשות, או חלילה, להרוס קשרים ולגרום לחורבן מוחלט. מפאת כוחו העצום של הדיבור, יש להשתמש בו בצורה זהירה ומיומנת.
מכיוון שהקשר בין הראש לפה הוא מהיר כל כך, קשה לעתים "לחשוב לפני שמדברים".
"

האגדה מספרת על מלך, שסבל ממחלה נדירה, וכמעט בלתי ניתנת לריפוי. התרופה היחידה למחלתו הייתה כוס של חלב לביאות. אדם אמיץ, התנדב להציל את חיי המלך, ובעזרת חוכמתו הרבה, הצליח להשיג חלב מלביאה, ולהביא להבראתו של המלך. באותו לילה, כשהלך לישון, החלו איבריו להתווכח. כל אחד מחלקי גופו טען שהכבוד על ביצוע מעשה גבורה זה מגיע לו. בזה אחר זה, התרברבו המוח, הרגליים, הידיים, העיניים והאוזניים על חשיבותם העליונה בביצוע המשימה, ואז נפתח הפה ואמר:
"אני טוען שאני לבדי אחראי להצלחת משימה זו. יש לי את הכוח לזכות אותנו בפרס הגדול, או, אם ארצה בכך, לגרום למותנו".
שאר חלקי הגוף הגיבו בבוז למילותיו השחצניות של הפה, אך למחרת בבוקר הם נוכחו, לצערם הרב, בצדקתו. כשהגיעה העת להביא למלך את חלב הלביאה, טען הפה שמדובר בחלב כלבה. המלך זעם, ודן מייד את האביר הנדהם למוות. אך לאחר שהוכיח את טענתו, חזר בו הפה מדבריו, והציל את המצב באומרו, כי סבל מאי שפיות זמנית, והתעקש על כך שהחלב הוא אכן חלב לביאה. המלך שתה את החלב והחלים.
מוסר ההשכל של המשל ברור "חיים ומוות ביד הלשון".

מה שתגידי זה מה שיהיה-מנסיוני. אז תשימי לב לדיבורים שלך!