איך אפשר להתגבר על עצלנות?

וואי אני צריכה עזרה בזה אני סופר עצלנית

אני עדיין לא מושלם בזה בעצמי, אבל בכל זאת:
תשמעי שיר שאת אוהבת בשביל מצב רוח, שימי את הטלפון בצד (אלה אם צריך להשתמש בטלפון במשימה הזאת) ותעבדי ברצף כשאת יודעת שמתי שתסיימי תוכלי לעשות (או לא לעשות) משהו שאת רוצה.
מקווה שעזרתי

שואל השאלה:
לא חשבתי על זה בצורה כזאת^^^^^
אבל אני לא רואה מה טוב בעצלנות ומה לעשות בשביל להפוך ללא עצלנית פחות
תעני על מה שכתבת בסוף
תודה לעונים

שואל השאלה:
מה טוב בלהיות עצלן? תסבירי את עצמך^^

פשוט לא לדחות דברים
אני אחת שאוהבת לדחות הכל וזה מתיש בסוף כל ההתנהלות
פשוט תלמדי את עצמך לעשות דברים באותו רגע ולא להתעצל
בתור התחלה תרגישי סיפוק מעצמך ואז תראי איך הסדר יום שלך נראה אחרת
תחשבי על התחושות אח"כ זה ידרבן אותך לעשות

פשוט תעשי לא משנה כמה אין לך כח או לא רוצה

מה הבעיה בלהיות עצלן? חחח
ביל גייטס אמר: "אני בוחר באדם עצלן שיבצע משימה קשה. כי אני יודע שהוא ימצא דרך פשוטה לבצע אותה."

אני מאמינה שעצלנות יכולה להוות מניע רב עוצמה למציאת דרכים יעילות יותר להשלמת משימות.

תמיד רואים אותה כתכונה שלילית במקום להתסכל על החיוביות שבה.
כולנו עצלנים וזה בסדר,
במקום לראות אותה כתכונה שלילית, אנחנו יכולים לאמץ אותה ולהשתמש בה לטובתנו.
תחשבו כמה זמן ואנרגיה זה חוסך לנו.
כמובן שצריך איזון בכל דבר בחיים.
בואו נאמץ את הנטיות העצלניות שלנו ונפעיל אותם לטובתנו!

עכשיו ברצינות,
חשוב לשאוף לפרודוקטיביות, אבל חשוב גם להכיר בכך שייתכן שלא ניתן להתגבר על העצלות באופן מוחלט.

למעשה, אני מאמינה שמנה בריאה של עצלות יכולה לעזור לשמור על איזון ולמנוע תשישות נפשית.
בואו נפעל למציאת איזון בין פרודוקטיביות למנוחה.

עצלות זה מונח סובייקטיבי.
יש אנשים שאוהבים לשמוע שירים במשך שעות ולראות בזה ניצול פרודוקטיבי של הזמן.

אני חושבת שהשאלה האמיתית היא איך להיות יותר פרודוקטיבי, לנצל את הזמן בצורה נכונה ולא לדחות דברים.
תקני אותי אם אני טועה.

פרודוקטיביות נתפסת לעתים קרובות כמירוץ ללא קו סיום ברור.
קל לתהות מדוע אנו צריכים להיות פרודוקטיביים..

פרודוקטיביות היא לא רק סגנון או מיומנות, אלא חתירה מכוונת להשגת המטרות שלנו. כבני אדם, אנו מתוכננים לחסוך באנרגיה ולמנוחה יש תפקיד חשוב ברווחתנו הכללית.
עם זאת, ישנם מקרים בהם פרודוקטיביות נחוצה וחשוב להבין מדוע.
לכן גם עצלנות וגם פרודוקטיביות נכנסות לתמונה.

*שינה איכותית, תזונה מאוזנת וכושר הם כולם גורמים המגבירים את היכולת שלנו להיות פרודוקטיביים.
כאשר אנו צורכים יותר מדי סוכר, רמות האנרגיה שלנו יכולות להשתנות ויכולת המיקוד שלנו פוחתת. *

חשוב ליצור סביבה המטפחת ריכוז, כמו מרחב שקט עם הסחות דעת מינימליות וללא גישה לרשתות חברתיות או לטלפונים.

כדי לתכנן ביעילות את השבוע שלנו, עלינו להקדיש זמן לבחינת היעדים וההישגים שלנו מהשבוע הקודם.
לקום כל בוקר ולכתוב כמה משימות לביצוע היום.
לדוגמא:
להאכיל את הדגים
לצאת להליכה
ללכת לחדר כושר
לסיים שיעורים במתמטיקה
לצפות בפרק אחד בסדרה
מטרות מאוד קטנות ולאט לאט להתקדם.

פרודוקטיביות היא בחירה ויש לגשת אליה מתוך כוונה ומטרה.
אם תבינו מדוע אתם רוצים להגביר את הפרודוקטיביות, יהיה לכם הרבה יותר קל לגשת.
לכן יש 3 צעדים

צעד ראשון- הטלפון
עלינו להשאיר תחילה את הטלפונים שלנו והסחות דעת אחרות בצד כדי לתת לנפשנו מנוחה. ברגע שאנחנו במצב ברור וממוקד, אנחנו יכולים לעבור

הצעד השני- הבנה
להבין למה אנחנו רוצים להגדיל את התפוקה. זה יכול לכלול מטרות אישיות, רצון להצלחה או הגשמה גדולה יותר, או צורך לנהל את הזמן שלנו בצורה יעילה יותר.
שאלו את עצמכם "מדוע אני רוצה להיות יותר פרובוקטיבי?"
ההבנה הזאת תיתן לכם הרבה, תאמינו לי. על ידי הבנת המניעים שלנו, נוכל ליישר טוב יותר את הפעולות שלנו עם המטרות שלנו ולהשיג פרודוקטיביות רבה יותר.

הצעד השלישי- פעולות
לנקוט בפעולה וליישם אסטרטגיות שעוזרות לנו להישאר ממוקדים. זה יכול לכלול הגדרת יעדים, פירוק משימות למקטעים ניתנים לניהול ויצירת סביבה המטפחת ריכוז ויצירתיות. עם השלבים האלה בחשבון, אנחנו יכולים לגשת לפרודוקטיביות ולהתגבר מעט על עצלנות אבל שוב, איזון זה חשוב.

אה ומה שכתבתי מקודם-
איך להפסיק לדחות דברים?
1. לעצום עיניים ולדמיין שהמשימה כבר מבוצעת בזמן שאנו מבצעים אותה.
2. לתת לעצמנו פרסים, צ'ופרים לאחר המשימה.
לדוגמא:
"אחרי למידה למתמטיקה, אני אלך לאכול המבורגר"
3. חלקו למשימות קטנות.
עוד מעט מבחן גדול בהיסטוריה, למדו את החומר בקטעים קטנים בכל יום.
או משימה גדולה, עשו עמוד שלם בכל יום.
4. אל תחכו לרגע הנכון, עשו זאת עכשיו.
הבעיה שיוצרת הדחיינות היא רבה, היא משאירה את המצב בחוסר אונים, מצב רוח ירוד וכל הזמן נחשוב על אותה המשימה.
5. לא לחשוב, פשוט לעשות.
קומו ועשו
6. לעזוב את הטלפון.

בוקר טוב לכולם והמשך יום טוב!❤

וואי סליחה אבל הייתי עצלנית לקרוא את הכל ..

סגלה לעצבות
זֶה אֲשֶׁר מִטִּבְעוֹ לִהְיוֹת עָצֵב, וְקָשֶׁה עָלָיו הַשִּׂמְחָה זֶהוּ מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם הַלֹּא מֻרְכָּב מֵד' יְסוֹדוֹת אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, וּמִיסוֹד הֶעָפָר נִמְשָׁךְ עַצְלוּת וְעַצְבוּת, כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה" למוהרח"ו זצוק"ל, אִם כֵּן זֶה הַסּוֹבֵל מֵעַצְבוּת הֲרֵי שֶׁגּוֹבֵר אֶצְלוֹ יְסוֹד הֶעָפָר בְּיוֹתֵר וּמַפִּילוֹ לְעַצְבוּת וְעַצְלוּת, וְהָעֵצָה הַנִּפְלָאָה לְכָךְ הִיא עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְכַנֶּאֱמָר (תהילים יט, ט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה הִיא אֵשׁ מִצַּד אֶחָד, הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם-ה' (ירמיה כג, כט), וְהִנֵּה מְעוֹרֵר הוּא בְּקִרְבּוֹ אֶת יְסוֹד הָאֵשׁ בַּמּוּבָן הַחִיּוּבִי שֶׁהוּא צַד הַזְּרִיזוּת הַבָּא מֵהַתַּבְעֵרָה וְגוֹבֵר בְּכָךְ עַל הָעַצְלוּת שֶׁבּוֹ הַבָּאָה מִיסוֹד הֶעָפָר, וְכֵן הַתּוֹרָה מִצַּד אֶחָד קְרוּיָה מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א) הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וּבְזֶה מְעוֹרֵר הוּא בְּקִרְבּוֹ אֶת יְסוֹד הַמַּיִם, שֶׁבַּשְּׁלִילִי הוּא הַתַּעֲנוּגוֹת וַאֲהָבוֹת, וּמֵעַתָּה יִתְעוֹרֵר אֶצְלוֹ בְּכֹחַ הַתּוֹרָה יְסוֹד הַמַּיִם בַּמּוּבָן הַחִיּוּבִי וְהַיְנוּ הַתַּעֲנוּג וְהַשִּׂמְחָה בַּקְּדֻשָּׁה וְיָסִיר מִמֶּנּוּ הָעֶצֶב שֶׁבָּא מִיסוֹד הֶעָפָר.
וְעוֹד עֵצָה לְעַצְבוּת לִשְׁמֹר שִׁירֵי קֹדֶשׁ הַמְשַׁמְּחִים, שֶׁכֵּן כֹּחַ חָזָק יֵשׁ לַשִּׁירָה לְהָסִיר עֶצֶב מֵהַלֵּב.
וְעוֹד עֵצָה טוֹבָה לְעַצְבוּת לִיזֹם פְּעֻלּוֹת שֶׁיְּהַוּוּ סִפּוּק, וּכְגוֹן לְאַרְגֵּן קְבוּצַת תְּהִלִּים, שִׁעוּר תּוֹרָה, לְסַיֵּעַ בְּאִרְגּוּנֵי חֶסֶד בְּהִתְנַדְּבוּת וְכַיּוֹצֵא. לְבַקֵּר חוֹלִים וּלְשַׂמְּחָם - שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה גַּם זְכוּת שֶׁל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. לַעֲנוֹת אָמֵנִים בְּכַוָּנָה. וְכַיּוֹצֵא בִּפְעֻלּוֹת שֶׁיְּהַוּוּ סִפּוּק רַב, וְאָז יָחוּשׁ הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְּבַר עֵרֶךְ בְּעוֹלָמוֹ וְאֵינֶנּוּ בַּטְלָן, וּבְכָךְ תַּחְדֹּר הַשִּׂמְחָה לְלִבּוֹ.
וְיוֹדֵעַ אֲנִי מִכַּמָּה שֶׁסָּבְלוּ מִבְּעָיַת הָעַצְבוּת, וְיָצְאוּ מִכָּךְ לְמַצָּב שֶׁל שִׂמְחָה יוֹתֵר מֵהָרָגִיל בְּכָךְ שֶׁלָּקְחוּ עַל עַצְמָם פְּעֻלּוֹת כַּנִּזְכָּר שֶׁבְּכָךְ יָצְרוּ אֵצֶל עַצְמָם סִפּוּק רַב.

לצערנו, אנחנו מאוד עצלנים. אנחנו מחפשים את הקיצורים והחיים הקלים, ולקיים מצוות בהתמדה זה לא דבר פשוט. כשאנו מחליטים שאנו מאמינים בבורא ובתורתו, זה מחייב אותנו, ולכן אנחנו נמנעים מלהגיד את זה ואפילו מלחשוב על כך. אז יותר קל לשכנע את עצמנו שבאנו מהאבולוציה או לומר שאנחנו לא יודעים מאיפה באנו (אבל גם לא כל כך אכפת לנו...). לפעמים אנו מעדיפים לא לצלול למחשבות עמוקות מדי בנושא הזה מתוך מחשבה שעדיף לא לדעת. האמת היא שרוב האנשים מאמינים בבורא ובתורה, אלא שהם לא מקשרים את עצמם לזה וחיים באורח חיים רחוק ונטול דת. זה לא מפריע להם למשל ללמוד על אבולוציה בשיעור ביולוגיה או לצאת למועדונים בשבת לאחר הקידוש. אין כאן שום היגיון בדברים, רק בריחה מהאמת אל הנוחות.
אמנם הכי קל לומר שהעיקר זה שאנחנו פה ושנעשה חיים משוגעים..! אבל כמו אדם שמעשן בלי לחשוב על התוצאות ההרסניות ומזיק רבות לבריאותו, גם אנחנו מזיקים לנשמתנו, וההתעלמות שלנו לא עושה את זה יותר טוב. החיוב במצוות לא נעשה ברגע שאנו מקבלים אותן על עצמנו, הוא כבר נעשה לפני אלפי שנים במעמד הר סיני כשכל אחת מנשמות ישראל הייתה שם וקיבלה את זה על עצמה. אפשר להגיד שאנחנו מאמינים, אפשר להגיד שלא, זה לא משנה אפילו טיפה את החיוב המוטל עלינו. בדיוק כמו שאף אחד לא יוכל לטעון בפני שוטר שעוצר אותו שהוא פשוט לא האמין בחוק, אז הוא לא חקר מה המשמעות של רמזור אדום ולכן לא ידע שאסור לעבור... זה לא משנה אם חקרנו או לא, אם עשינו במזיד או בשוגג, המציאות נשארת זהה. החוקים קיימים ומחייבים, בין אם נלמד אותם ובין אם נתעלם מהם. לטובתנו, עדיף לדעת אותם.

אומר ה"חזון איש": "העצלות זה אחד מכלי הנשק הגדולים של השטן" התעצלו להתכופף, אבל אם האדם רואה מטמון על הכביש, אם אדם רואה 100$ על הכביש, אז הוא מתכופף גם מתכופף אע"פ שיש לו לומבגו....
"ממה נובעת העצלות הזאת להתכופף ולהרים את האמת, כמו שאדם מתכופף להרים את הכסף? מידת העצלות היא פונקציה, היא תולדה של חיסרון במידת האמת" - הוא לא מעריך את האמת כמו שהוא מעריך את המטמון. ועל זה אומר הפסוק: "אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" (משלי ב, ד).
איך אדם יכול להעריך את התורה כמטמון? אם הוא דבוק במידת האמת. אם כן, האמת החלה להיעדר, ואז אדם יכול להתכופף, לעמול, להזיע על המטמון ולא כ"כ על הכסף. איך הוא אומר: אם האמת היתה באה לי בקלות ללא התכופפות, אזי... זה הבלוף, זה השקר.
אומר נכדו של הבעש"ט, בעל "דגל מחנה אפרים", רבי משה חיים אפרים מסליקוב, ברוח סבו: "הרוצה לקרב עצמו אל האמת, צריך להשפיל עצמו עד עפר ולהגביה אותה משם" כדי להגביה את האמת, צריך להתכופף. באיזה משמעות? לא מידת העצלות, אלא מידת הענווה. כדי להשיג אמת, כדי להשיג תורה, צריך להתכופף, לרדת למטה! ואדם, משום מה, לא נאה לו להתכופף, למה? כי הוא מחזיק מעצמו!

אדם שיודע שנתון הוא לחולשה במידת העצלות שלו - ובעצם מי לא נתון לחולשה זו?! - ויודע שפיתוי יצר עצלותו מונעו מסדר לימודיו הקבוע או משיעוריו הקבועים ללימוד, אסון הוא אם יתחיל להתמודד עם הבעיה בזמן הבעיה, כי אז כמעט ללא ספק יפול ולא יצליח עמוד בפיתוי יצר עצלותו.
עצתו היא, שיום קודם או לפחות כמה שעות קודם הנסיון - שאז הנסיון לא בתוקפו אצלו, כבר אז יחליט בהחלטה נחושה: אני היום הולך לשיעור, ויהי מה! אין לשער גודל ערך של החלטה כזו, בהחלטה כזו כבר שבר בזה רוב כוחו של יצרו, וכשיבוא רגע השיעור והסדר, אחר שכבר הוחלט אצלו לבוא ללימוד בנקל, יתגבר על יצר עצלותו.
והדברים מבוארים ברמב''ן (ויקרא, אחרי מות, יח, ד) : ''ודע! כי חיי האדם במצוות - כפי הכנתו אליהם''.
הנה לך שתלה הרמב''ן את כל הצלחות המצוות בהכנה שקדמה להם דוקא.

על עצלנות לא מתגברים.

עם עצלנות מתמודדים.

עלינו לדחוף את עצמנו לפעולה. בלי הדחיפה הזו, איך נוכל לצפות לראות התקדמות כלשהי?
פשוט תקום ותעשה, בלי יותר מדי קיטורים.^^

עניתי על שאלה דומה לפני לא הרבה זמן; מקווה שזה יעזור גם לך

להיפך, מי שאומר לקום ולעשות יודע בדיוק על מה הוא מדבר.

הרעיון הכי יעיל שלי יש, בתור אדם סופר עצלן, זה לכתוב מטלות קטנות ופשוטות שלא דורשות הרבה.. וכל יום לסיים משהו.
מטלות יומיות, מטלות שבועיות ומטלות חודשיות.

לפעמים להגיד משהו לעצמך זה לא כמו לראות אותו מרחף ותלוי לך על הקיר בכל רגע נתון.

אני עצלנית ואני גאה אין על מה להתגבר זה כיף