חברה שיתפה אותי שהיא פוגעת בעצמה. אשמח שתיכנסו!

שואל השאלה:
היא הראתה לי את הפגיעה וזה די שטחי כאילו לא ראיתי חתכים עמוקים או משהו..

המחנכת יכולה לעשות זאת, אלה אם כן תבקשי ממנה ממש לא לספר, ואם תגידי לה למה , אז היא אולי תנסה לספר ולתקן תעניין, בסהכ זה גם חלק מהעבודה שלה, היא לא רק מורה , היא גם מטפלת בכן

היא מחויבת לשתף לדעתי..

בהתחלה זה רק פגיעות שטחיות
אבל אחרכ
אם את לא תספרי
זה יהפוך לחמור וגרוע הרבה יותר
ממליצה לך להציל את חברה שלך
הייתי במצב כזה

^ נכון תשאלי מה חשוב לך, שהיא תהיה בריאה ושלמה או פצועה וגרוע יותר ...

היא חייבת להודות לך על זה, אם לא אז היא חרא חברה

כןכן אסור לסמוך על מחנכות

^ מה לא מה קשור, זה נכון אבל שתספר למחנכת, מקסימום תספר להורים, זה למען בטחון של חברה שלה

זה לא משנה עם החתכים לא עמוקים! גם אני הייתי עושה את זה בעבר היה לי תקופה נוראית ביותר שאף אחד לא היה לצידי מה שהייתי צריכה זה רק חברה טובה שתהיה איתי ואל תגידי לאף אחד אם תהי איתה היא תפסיק כי היא תבין את צריכה פשוט להיות שם ולהקשיב לה ולעזור זהו

^^אז כבר עדיף שתספר להורים ושהם ישמעו את זה ממנה ולא מהמחנכת שלה

את יכולה לנסות לפנות למחנכת באנונימיות אבל כן מן הסתם שהיא תדווח להורים
אני הייתי מנסה לעזור אבל אני בדיוק באותו מצב ולא יודעת מה להגיד ולעשות..
אבל אולי בכל זאת תנסי לדבר עם החברה ואם היא ממש לא רוצה ורבה איתך על זה, (לי זה קרה) אז יש כל מיני עמותות שאפשר להיכנס דרך גוגל ויכולם לעזור לה (או פסיכולוג ופסיכיאטר)

כנראה שאם תבקש מהמחנכת לא להגיד להורים אז היא לא תגיד

שלחי לה

אם את מרגישה שאת רוצה להתאבד עכשיו, אנא עצרי רגע וקראי את הדברים הבאים. זה ייקח רק כמה דקות. איני מנסה לשחרר אותך מהרגשות הקשים שלך. איני מטפל או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש רק מישהו שיודע מה זה כשכל-כך כואב.

אינני יודע מי את ולמה את קוראת את התשובה הזו. אני רק יודע שכרגע את קוראת את זה וזה טוב. אני יכול להניח שאת כאן כי את סובלת ושוקלת לסיים את חייך. אילו היה הדבר אפשרי, הייתי מעדיף להיות איתך עכשיו, לשבת איתך ולדבר, פנים אל פנים, לב אל לב. אבל מאחר וזה לא אפשרי, נצטרך להסתפק בקשר מהסוג הזה.

הכרתי הרבה אנשים שרצו להתאבד כך שיש לי מושג לגבי מה שאת מרגישה. אני יודע שאין לך עכשיו סבלנות לקרוא סיפור ארוך ולכן אקצר בדבריי. בחמש הדקות הבאות שאותן נבלה יחד, יש לי חמישה דברים שהייתי רוצה לחלוק עמך. לא אתווכח איתך על השאלה אם את צריכה או לא צריך להתאבד. אבל אני מניח שאם את חושבת על זה, את מרגישה גרוע למדי.

אני מבין שאת עדיין קוראת, וזה טוב. הייתי רוצה לבקש ממך להשאר איתי עד סוף התגובה. אני מקווה שזה אומר שאת לפחות טיפ-טיפה מהססת איפשהו עמוק בפנים לגבי האפשרות לסיים את חייך. הרבה פעמים אנשים מרגישים ככה, גם במעמקי הייאוש. להיות מהוסס בקשר למוות זה בסדר וזה נורמלי. העובדה שאת בחיים ברגע זה אומרת שאת לא לגמרי בטוחה. זה אומר שאפילו כשאת רוצה למות, יש איזה חלק קטן בך שעדיין רוצה לחיות. אז בוא ניצמד לחלק הזה ונמשיך עוד כמה דקות.

תחשבי על המשפט הזה:

התאבדות היא לא משהו שבוחרים. היא מתרחשת כאשר הכאב הוא כה גדול עד שהמשאבים העומדים לרשותנו אינם מספיקים כדי להתמודד איתו.

זה כל העניין. את לא אדם רע, או משוגע, או חלש, או פגום, בגלל שאת מרגישה שאת רוצה להתאבד. זה לא אומר אפילו שאת רוצה למות זה רק אומר שיש לך יותר כאב משאת מסוגלת לשאת ברגע זה. אילו הייתי מעמיס משקולות על הכתפיים שלך ואוסיף מספיק משקולות את הרי בסוף תתמוטטי לא חשוב כמה שתרצי להישאר זקופה. לכן, אין טעם בזה שמישהו יגיד לך תתעודדי, הרי את בטח היית רוצה אילו רק היית יכולה.
אם מישהו אומר לך זה לא מספיק כדי לרצות להתאבד אל תקבלי את זה . יש סוגים רבים של כאבים שיכולים להוביל להתאבדות. ההבדל בין כאב שהוא נסבל לזה שהוא בלתי-נסבל משתנה מאדם לאדם. מה שנסבל עבור אדם אחר יכול להיות בלתי נסבל עבורך. הנקודה שבה הכאב הופך לבלתי-נסבל תלויה בסוג הכוחות שיש לך להתמודד איתו. אנשים שונים זה מזה במידה משמעותית ביכולת שלהם לשאת כאב.

כאשר הכאב חורג מכוחות ההתמודדות שיש לך, מופיעים רגשות אובדניים. התאבדות אינה מעשה נכון או שגוי; היא לא פגם באופי; היא נייטרלית מבחינה מוסרית. היא פשוט מהווה חוסר איזון בין הכאב לכוחות ההתמודדות הזמינים לאדם.

את יכולה להתגבר על רגשות אובדניים אם תעשי אחד מהשניים:
1. תמצי דרך להפחית את הכאב;
2. תמצאי דרך להגביר את הכוחות שיש לך להתמודדות;
שתי הדרכים אפשריות, בעיקרון.

עכשיו אני רוצה להציע לך חמישה דברים לחשוב עליהם:

1. הדבר הראשון שהייתי רוצה שתשמעי הוא שאנשים כן מתגברים על זה, אפילו כאלה שמרגישים גרוע כמו שאת מרגיש ברגע זה. מבחינה סטטיסטית, יש סיכוי טוב שאת תחיי. אני מקווה שמידע זה נותן לך קצת תקווה.

2 הדבר השני שאני רוצה להציע הוא שתתני לעצמך קצת זמן. אמרי לעצמך, אני אחכה 24 שעות לפני שאעשה משהו. או שבוע. זכרי שרגשות ופעולות הם שני דברים שונים רק בגלל שאת מרגישה שאת רוצה להתאבד, לא אומר שאת חייבת באמת לעשות את זה ממש ברגע זה. צרי מרחק בין הרגשות האובדניים שלך למעשים האובדניים. אפילו אם זה רק 24 שעות. הנה עשית את זה כבר כמה דקות, בעצם הקריאה של הדף הזה. את יכולה לעשות את זה עוד כמה דקות על ידי כך שתמשיכי לקרוא את הדף. תמשיכי, ותביני שלמרות שאת עדיין מרגישה שאת רוצה למות, את לא מתה וברגע זה את עושה משהו בקשר לזה. אותי זה מאוד מעודד ואני מקווה שגם אותך.

3. הדבר השלישי הוא זה: אנשים מחליטים להתאבד בגלל שהם מחפשים הקלה לכאב. זכרי שהקלה היא
רגש ואת צריך להיות חי כדי להרגיש אותו. את לא תרגישי את ההקלה שאת מחפשת כל כך אם תהיה מתה.

4. הדבר הרביעי הוא שיהיו אנשים שיגיבו רע לרגשות האובדניים שלך, אולי בגלל שהם מפחדים או כועסים. הם עלולים למעשה להגביר את הכאב שלך במקום לעזור לך, על אף הכוונות שלהם, על ידי זה שיעשו או יגידו דברים בלי לחשוב. את צריכה להבין שהתגובות הרעות שלהם הן הפחדים האישיים שלהם, הן לא קשורות בך.

אבל יש אנשים שיכולים להיות איתך בזמן הקשה הזה, והם לא ישפטו אותך או יתווכחו איתך או ישלחו אותך לבית-חולים או ינסו לשכנע אותך שאת לא מרגישה כל-כך גרוע בעצם. הם פשוט ידאגו לך. מצאי אחד מהם. עכשיו, השתמשי ב-24 השעות שלך או בשבוע שלך, וספרי למישהו על מה שקורה לך. חפשי ארגון שעוזר לאנשים במשבר, התקשרי לקו חירום מתאים כמו ערן (או סהר תמיכה), צלצלי למטפל, בחרי בזהירות רבה חבר, מורה או רב, מישהו שאת מאמינה בו ויקשיב לך. אבל אל תעמיסי על עצמך עוד על-ידי זה שתנסי להתמודד עם זה לבדך. עצם השיחה על איך הגעת למצב הנוכחי משחררת הרבה מהלחץ וזה עשוי להיות בדיוק כוח ההתמודדות החסר לך כדי למצוא איזון מחדש.
5. הדבר האחרון שאני רוצה שתדעי הוא זה: רגשות אובדניים כשלעצמם הם טראומטיים. אחרי שהם חולפים, עליך להמשיך ולדאוג לעצמך. טיפול נפשי הוא רעיון טוב, כמו גם קבוצות שונות לעזרה-עצמית הזמינות בסביבה שלך ובאינטרנט, וכן שירותים מקוונים אחרים.

הנה עברו כמה דקות ואת עדיין איתי. אני ממש מרוצה.

מאחר והחזקת מעמד עד עכשיו, מגיע לך פרס. אני חושבת שאת צריכה לקנות לעצמך מתנה. המתנה שתתני לעצמך היא כוח התמודדות. את בטח זוכר, שבראשית הדף אמרתי שאחת המטרות היא שיהיו לך יותר כוחות התמודדות מאשר כאב. אז בואי ניתן לך עוד כוח התמודדות, או שניים או עשרה ! עד שהם יתרבו יותר מאשר מטעני הכאב שלך.

עכשיו, אחרי שאולי הדף הזה נתן לך קצת הקלה, כוח ההתמודדות הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לך הוא אדם אחר לדבר איתו. אם תמצאי מישהו שיהיה מוכן להקשיב, ותספרי לו איך את מרגישה ואיך הגעת למצב הזה, הגדלת את כמות כוחות ההתמודדות שלך בעוד אחד. אני מקווה שהאדם הראשון שתבחר לא יהיה האחרון, יש הרבה אנשים שם שרוצים לשמוע אותך. זה הזמן להתחיל לחפש אחד מהם.

קרדיט לסהר תמיכה ויעוץ ברשת

אל תספרי למחנכת!! היא תערב את היועצת ואולי אפילו את הרווחה, היא גם בטוח תספר להורים.
החברה שלך תדע שאת ספרת ולא תסלח לך, תנסי לדבר איתה ולנסות לשכנע אותה לספר בעצמה להורים או לפסיכולוגית, אבל כל עוד המצב לא קצוני אסור לשתף את המחנכת בסודות של חברה שלך.

^^^זה לא נכון נראלי גם שמחנכים מחוייבים להגיד דבר כזה להורים כי זה לא סתם ריב עם חברה שהעליבה אותך זה משהו קשה

^^^^המחנכת מחויבת לספר להורים

^^^ לא נראה לי שמשהו הולך לקרוא את זה... זה ארוך מידי...

^^^^*

יש לי קצת נסיון בזה, אם את רוצה את מוזמנת לפנות אליי❤

בטוח שאת לא אותה אחת מהפעם ההיא שאמרה את ההפך מלפני כמה חודשים?
בכל אופן כל הכבוד לה, זה בטוח לא היה קל. ותלכו עכשיו לרופא.ת משפחה שלה
בהצלחה, ותעדכני

תראי.. עדיף שהיא תאשים אותך אך את תצילי אותה מפגיעה בעצמה

כן

איזה מין פגיעה? איך היא פוגעת העצמה?
תנסי לדווח למבוגר

תנסי להיות שם בשבילה ולדבר איתה למה בעצם היא עושה את זה
היא תרגיש יותר רע ונבגדת אם תספרי אחרי שהיא ביקשה ממך לא לספר

המחנכת מחוייבת לשתף את ההורים

אולי תתני לה קצת זמן? זה עניין שלה עם עצמה ולפי מה שאמרת היא לא מנסה להתאבד רק להכאיב לעצמה.. לדעתי הדבר החכם והחברי לעשות זה לתת לה זמן עם זה ולראות אם משהו משתנה תוך כמה שבועות, זה החיים שלה והבריאות שלה את לא יכולה לשלוט עליה... אם את רואה שהיא לא משתפרת אז תדברי עם המחנכת.

המחנכת מחוייבת על פי חוק לספר, אני סיפרתי למחנכת שלי והיא הייתה חייבת לדווח להורים למרות שזה שטחי אבל היא עדיין פה בשבילי, אבל כן הייתי מאוד נפגעת אם מישהו אחר היה בוחר בשבילי מה הולך לקרות, בעיקר אם סמכתי עליהם, אבל אני ממש מבינה למה את מרגישה ככה

אהובה
כל הכבוד על הדאגה❤
איזו סיטואציה לא פשוטה! אני במינה אותך! חשוב שתשתפי את המחנכת, כי מכאן זה רק מתרדרד ואין ברירה. מאמינה שאת מבינה שאם זה לא יטופל, היא לא תצא מזה. תשתפי לא משנה מה, ואני מבינה אותך שזה קשה, אבל שוב זה חשוב❤ יהיה טוב, את מוזמנת לכתוב אם את רוצה :)
זה מה שהחוק אומר אגב...

זה ממש יפה דאת דואגת לה וזה לא מובן מאליו.
בתור אחת שנמצאת קצת באותה סירה כמוהה אני יכולה להגיד לך שלא כדאי להגיד לצוות בית הספר כי מחובתו להגיד להורים ולשלוח לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ולא בטוח שזה בנויה לזה כרגע.
עדיף כבר לספר ישירות להורים שלה כי זה יכול להדרדר מאוד ולהגיע למצבים מסוכנים.
תדברי עם אמא שלה או משהו ותסבירי לה שאת לא רוצה שהיא תדע שהיא יודעת את זה ממנה, היא כבר תמצא מה להגידאבל תוכל לתת לה את הטיפול שהיא צריכה.
אבל בעיניי הכי כדאי לדבר עם חברה שלך מה היא רוצה שתעשי עם זה? אם היא רוצה שתעזרי לה, שתפני למבוגר אחראי וכו.

אל תעשי משהו אם היא לא מסכימה. אל. את סתם תהרסי אותה.

עדיף שתשתף עם ער"ן או עם גורמים אחרים שיכולים לעזור לה

שואל השאלה:
תודה רבה לכולם:) בעזרת השם מחר אדבר עם החברה ונחליט ביחד למי לפנות.. בנתיים אהיה שם בשבילה❤

המחנכת תדווח להורים ותדווח ליועצת שתדווח לפסיכיאטר
מנסיון

המחנכת תשתף את ההורים ובסופו של דבר זה יבוא בעזרת השם לעזרתה!!!

כן, יש לה חובת דיווח

וואוו

שלא תפנה לבית ספר, שתדבר עם מישהו שהיא סומכת עליו במיליון אחוז, בתור התחלה עם ההורים, ומשם הם יבינו ביחד איך להתקדם

מצטער לשמוע
תדווחי. והמחנכת חייבת להעביר להורים, חובת דיווח

המחנכת ככל הנראה תספר להורים, אבל תהי בטוחה שבסופו של דבר מדובר בבריאות של חברה שלך.
יכול להיות שהיא תכעס, אבל היא בסוף תודה לך על הדאגה והדווח. צריך לטפל במה שקורה, וטוב עשית. את חברה נפלאה.
אני מאמינה שברגע שיהיה יותר מודעות ודאגה למה שקורה איתה - היא תוכל גם להודות לך. אני בטוחה שהיא בעצמה לא רוצה להיות במקום הזה עמוק בפנים. רק בריאות :)

הייתי ממליץ לה לדבר עם גורם אחר ולא עם המחנכת. אבל שתעשה מה שטוב לה

יש דבר שנקרא חובת דיווח. לא משנה לאיזה איש חינוך היא תספר הוא יהיה מחוייב לספר להורים, לערב גורמי רווחה ויועץ בית ספר (ופסיכולוג בית ספר אם יש)

היא ככל הנראה תדווח הייתי גם בסיטואציה כזאת פשוט תגרמי לה להבין שאת שם לצידה תמיד ושזאת רק תקופה וזה יעבור ופשוט תהיי לצידה,מקווה שעזרתי 3>

זה לטובתה שההורים ידעו