אנשים שהיו בדיכאון כנסו בבקשה!!

מה שקרה קרה, מתרכזים בהווה.
אין־טעם לחשוב על דברים שקרו.

אין ממש מה לעשות
פשוט לחיות,אני אישית תקועה עכשיו בחיים וזה בא והולך

הולכים לפסיכולוג
בתקופה הקשה שלי הלכתי 3 פעמים בשבוע

תעשי קבוצה שרק את ותרשמי את מה שיש לך על הלב כל מה שבגללו את בדיכאון זה יעזור לך זה משחרר כשאתה מוציאה או שאפילו יותר טוב תעשי הודעה קולית

פסיכולוג

לפרוק לאנשים, ללכת לטיפול, לא יכולה לעזור יותר מידי כי אני בעצמי קצת תקועה.
אבל אני יכולה לנסות לתת לך טיפים, תתעסקי בכאן ועכשיו.
תנסי להתקדם, עצם זה שאת רוצה זה כבר משהו טוב, עצם זה שאת מאמינה שאת יכולה להתקדם זה כבר משהו טוב.
כל פעם שאת מוותרת לעצמך, תכריחי את עצמך לקום, לעשות את מה שאת צריכה ולאט לאט תראי שיפור אני מבטיחה לך.
תנסי לצאת מהבית גם אם את חושבת שלא תהני.
ותנסי לפרוק לאנשים, את מוזמנת לי אם את מרגישה בנוח
מקווה שתרגישי יותר טוב3>

אני מאוד מבין אותך כי אני בעצמי עברתי את זה ועדיין.
לספר למישהו יכול לעזור , גם לכתוב את זה ואז לנסות להסתכל בצורה אחרת יותר שכלית ולגלות חמלה והבנה כלפי עצמך.

לבכות זה כל כך משחרר.
ולשתף כמובן. תשתפי את הפסיכולוגית של ך הכל ואל תחסירי ממנה כלום.

"הזמן יעשה את שלו"
ואם את רוצה לדבר על זה אני תמיד כאן כדי לעזור
בהצלחה עם ההתמודדות את חזקה❤

תתחילי מדברים קטנים לא משנה מה אם זה לא להיות בטלפון שתי דקות או לעשות הליכה קצרה זה יעלה לך את המצב רוח כשתראי שהצלחת לעשות את הדברים הקטנים האלה אני גם עכשיו בדיכאון ובדיוק היום התחלתי לעשות דברים קטנים ממש לאט לאט וזה באמת משפיע וממש עוזר אם את צריכה לדבר אם מישהו אני כאן :))

היי, מאוד מקווה שתקראי את זה.

בתור אחד שהתמודד עם דיכאון בעבר (הייתי מאובחן עם דיכאון) ומאוד הזדהה עם השאלה שלך, אני יכול להעיד שהרבה חבר'ה כאן בתגובות רשמו פה דברים שגם עזרו לי לצאת מהדכאון, בעיקר הלהתרחק ולחתוך מהחיים את כל הדברים שמאכילים אותו יותר כמו סוגים שונים של חברים שהייתי איתם וכדומה. גם טיפול פסיכולוגי היה משהו שלי אישית מאוד עזר. עצם זה שאת מדברת עם מישהו שאת יכולה לדבר איתו על כל מה שאת רוצה בזמן הטיפול ולהציף מולו כל בעיה והוא בחזרה יתן לך כל מיני כלים וקצוות של חוטים שאת צריכה לחבר בשביל להבין איך נכנסת לבור הזה ומה את יכולה לעשות בשביל לצאת. הטיפול הפסיכולוגי בהחלט נתן לי כלים לאיך לעזור לעצמי להתמודד עם עצמי.

חשוב לי שתזכרי, שלא משנה כמה את חושבת שאת גרועה, שמה שעשית היה כזה נורא, ששום דבר לא הולך לך *זה לא נכון*. זה פשוט הרגל מגונה שלך ששתול לך עמוק בתוך המוח לחשוב על עצמך שאת כזאת מבלי סיבה מוצדקת. אולי ההרגל הזה התחיל משהיית קטנה יותר והוא פשוט נתקע אצלך עד עכשיו? אולי מישהו שהיה מאוד קרוב אליך לא התייחס אליך הכי טוב בעבר ובגלל הגישה שלו כלפיך את עדיין תופסת את עצמך כאילו את לא שווה משהו? למרות שזה לא נכון! כי את שווה המון! ואת כל כך חשובה לעולם, את מי שאת! כל הדברים הקשים האלה שעברת, בנו אותך והביאו אותך למי שאת היום! ומי שאת תהיי בעתיד תסתכל על מי שאת היום ותגיד את המשפט שעכשיו רשמתי שהתקופה הזו שעכשיו את נמצאת בה, בנתה אותה וחזקה אותה יותר ואת תלמדי מעצמך על עצמך, על החיים, על אחרים ועל העולם כל כך הרבה דברים.
רק מקושי אנחנו צומחים.

בנוסף בתור אחד שכמעט איבד את החיים שלו פעמיים בשנה וזה באמת נס גדול שאני רושם לך את כל התשובה הארוכה הזו.

אני מבין כמה אני חשוב וכמה החיים שלי חשובים וכמה מי שאני ועצם היותי אני זה כל כך חשוב לעולם, יש לי מה לתרום יש לי מה להציע וגם לך יש מה לתרום לעולם! את עצמך! את הנוכחות שלך את מי שאת, את החכמה שלך, את ההומור שלך, את האישיות שלך, ויש אנשים בעולם הזה שמתים עליך! אני בטוח בזה ב100%. אבל דבר ראשון, את צריכה להבין שכל הדכאון הזה, הוא הרגל, הוא דפוס שחור שמשאיר אותך בחושך, כשאת תביני את זה, דברים יתחילו להשתנות.

לצערי אני מזדהה אני הדיכאון תקופה ולא מוצא דלת יציאה...

תשתפי ותדברי, והכי חשוב תעסיקי את עצמך הכי הרבה שאת יכולה שלא יהיה זמן ליהיות בבאסה, גם אם זה הדבר האחרון שבא לך בעולם תעשי דברים ותצאי מהבית

אני יודעת זה ממש ממש קשה תנסי טיפה להשלים עם מה שקרה אני יודעת שזה קשה אפילו טיפה וזה יכול לעזור להתקדם טיפה ככה כל פעם למרות שאני יודעת שזה ממש קשה ואם את רוצה לפרוק אני תמיד כאן אני גם עברתי דיכאון וחרדות וכל זה

בתור אחת תקומי מהמיטה למרות שקשה תכריחי את עצמך לצאת החוצה לא חייב עם חברות להליכה כזאת עם מוזיקה טובה תנסי גם לחדש תחביבים עם כמה שזה קשה תעשי הכל לאט לאט בלי לחץ
תעשי דברים שירימו לך את המצב רוח אפילו בקצת זה טוב
תנסי לפרוק לחברים גם אולי
אם תרצי את תמיד מוזמנת לפרוק אצלי(:

תמנעי מדברים ואנשים שעושים לך רע, תמנעי מטריגרים, תתרכזי בדברים שעושים לך טוב ובתחביבים שאת אוהבת, תשתפי גורמים מקצועיים כמה שיותר במה שאת מרגישה אל תתמודדי עם זה לבד, אל תשפטי את עצמך ותדעי שזה לגמרי בסדר להרגיש איך שאת מרגישה, גם אם את בוכה מכל דבר "שטותי" וגם אם את לא שמחה כשאת אמורה להיות שמחה, זה בסדר. לא משנה מה אחרים יגידו, תדעי שכל מה שאת מרגישה זה הגיוני. אני יודעת שהכל נשמע כמו קלישאה אחת גדולה, אבל בתור אחת שעברה גם אישפוזים לי זה ממש עזר בתהליך שלי, מקווה שגם לך ❤

תפרקי אצל מישהו זה יעשה לך טוב (מניסיון)

...

אם יש לך מישהו שאת יכולה לסמוך עליו אז תגידי תדברי אפילו אם לא יגידו לל מה לעשות זה ממש עוזר לצערי לא התראפתי מהדיכאון כי אני לא יכול ללכת לפסיכולוג ואין לי חברים והמשפחה הם האנשים האחרונים שאני יכול לסמוך עליהם כי ראיתי איך הם מתנהגים ומדברים אלי הם רק מנתהגים אלי טוב מתי שהם רוצים משהו ואם אני אומר להם משהו שהם לא אוהבים אז הם מעלים את הדברים הרעים שבי אז הכי חשוב זה לפרוק

דכאון זאת דרך של הגוף לרמוז לך שיש משהו שגוי בדרך בה את חייה

וואי תשמעי שירים שאת אוהבת(ממליץ על של זמרים ות עם שירים מקפיצים וטונות באסים(לא ראפ,ולא טראנס)לפרוק על מישהו,לישון וללכת עם עצמך לגלידה שאת אוהבת זה פצצה!תתחילי גם לפתח דברים שאת אוהבת, נגיד ציור או שירה ,מוזמנת לפרטי....)אני גם נורא אוהב לעזור לאנשים...(חברים שלי פורקים אצלי....,המון בהצלחה!❤❤❤❤

תקחי פריזמה מעביר הכל

תתחברי לאבא בשמיים
תדברי איתו
תפרקי לו
זה עובד מניסיון

חדר כושר = אושר

לפרוק לאיזה מישהו
ולעשות כושר כל יום

אפשר גם אצלי לפרוק בכיף, אני ישמח לעזור

בתור מישהו שניסה לפרוק לאחרים הבנתי שהדבר שגורם לי להכי הרבה שנאה עצמית זה ההרגשה הזו של חוסר הצלחה, עצלות, ופתטיות.
אני יצאתי מהדיכאון כי אמרתי לעצמי "לא עוד", לא נותן למה שעברתי לשלוט לי על החיים, אני הולך להצליח בכל מה שאני אשקיע בו בחיים שלי כי אני יודע שאני מסוגל, ושום טראומה מהילדות לא יכולה לקחת את הכישרון שלי ואת הנחישות שלי להצליח, ולעזור ולתת לאנשים שאני מעריך ואוהב

מדיטציה

מחשבות תמיד יגיעו, עם הזמן תדעי להתמודד עם הכל ולהצליח לדחוק, זה עניין של זמן.
זה אמנם יהיה קשה אבל בסוף זה יהיה שווה את זה

תרקדי

ותנסי למצוא דברים שאת אוהבת זה ממש יעזור לך(אני מקווה)

ויש לי משהו אחד להזהיר אותך (הזהרת טריגר) בבקשה אל תתחילי לעשות פ.ע(פג'"עה עצמי!:ת) את לא תצליחי לצאת מזה וזה יכול לסבך אותך במלא דברים

אהיה כנה ואציין שמעולם לא אובחנתי באופן רשמי בדיכאון כיוון שמעולם לא הלכתי לטיפול או לפגישה כל שהיא. יחד עם זאת, אין מנוס להגדיר את מה שחוויתי כדיכאון כי לצערי זה היה לגמרי המצב. מעבר לזה, אני חווה דיכאונות שבים וחוזרים, זה לא מצב חד פעמי אצלי. לפעמים זה קשה יותר, לפעמים קשה פחות. לפעמים אני גם מדוכדכת מאוד ומרגישה שהולכת בכיוון הלא נכון ואז מיישמת את מה שאפרט כאן.
אז קודם כל גם אציין שהדיכאון שלי לא מבוסס ולא נוצר בעקבות מקרים או סיטואציות ספציפיים. תוצאה של תקופה, צורת חיים ותחושות אישיות כמו בדידות שגורמות לי לכעוס על עצמי וזה פשוט מעגל עצב וכעס שלא נגמר. מה גם שדיכאון הוא מאוד אינדיבידואלי ולא כל מה שעובד לאדם אחד יעבוד לאחר.
באופן אישי (לא דיברתי על דיכאון עם אף אחד מעולם אז לא בטוחה עד כמה זה נפוץ) בתקופות דיכאון אני הרבה פעמים (כמעט תמיד אם להיות כנה) לא רוצה לצאת מזה ולעשות משהו בשביל זה. בא לי פשוט לשקוע במיטה, לבכות ולכעוס עליי ועל כולם ועל הכל. אין לי מצב רוח וסבלנות לקום ולעשות משהו ובא לי רק להתבוסס בתוך עצמי. אז הפתרון, היחיד שאני מצאתי עד כה - הוא "פשוט" לקום. לעשות. לא כזה משנה מה. להכריח את עצמי, כן, בכוח, לעשות משהו. להתארגן, לצאת מהבית, להתאוורר. רצף כזה עשוי לעזור לי לחזור לשגרה (פשוט לוקח זמן עד שמביאה את עצמי אליו. צריך איזו שהיא תקופת התבוססות וזה עובד לאחריה) בצורה הכי טובה. מה גם ששמירה על שגרה ועבודה עוזרת לי להימנע מדיכאון כי אצלי באופן אישי זה נובע המון מבדידות וככה אני מצליחה לאזן.
כתבתי עקום ולא מובן, אני מקווה שבכל זאת הצלחתי לעזור. אבל תחליטי שאת קמה ועושה. תנסי. זה יכולה רק לעזור ולהרים אותך למעלה.
שתהיה המון בהצלחה:)

וואי מדהים כמה אנשים עוברים דיכאון,תחשבו על זה -אתם הולכים ברחוב וכל בן אדם שני-בדיכאון,צריך נראלי לפתוח מקום פיזי ששם נפגשים כל מי שבדיכאון-במטרה להכיל את אחד השני,ה