נכון שמגיעים בסוף לאזישהו גיל שמפסיקים לצאת עם חברים ומתעסקים רק במשפחה המצומצמת והמורחבת?

שואל השאלה:
אז למה ילדים שאין להם חברים כל כך עצובים מזה אם במילא כולם שוכחים מכולם ומתעסקים רק במשפחה?

אין קשר
בגיל ההתבגרות לא אמורים להיות לבד.. אמורים לנצל את הגיל וליצור חוויות עד שעוברים לשלב הבא שהוא שלב יותר רגוע ומשפחתי(:

שואל השאלה:
זה לא שהם לבד לבד, יש להם משפחה ואחים ועדיין הם בדאון על זה

משפחה ואחים לאו דוקא מספיק

יש גיל שמתחתנים ויש ילדים ואז הסיגנון חיים והעדפות משתנות ..
יש פחות זמן לחברים אבל זה לא אומר שמנתקים קשר לגמרי

שואל השאלה:
נגיד בגיל 40 כזה כבר מפסיקים לצאת עם חברים ויוצאים רק עם המשפחה המצומצמת והמורחבת נכון?

תלוי איזה גיל כי יש סיכוי שאני לא הגעתי אליו.
אבל תמיד מתעסקים גם וגם.
כן כשאתה אמא ואבא אז ברור מתעסקים יותר במשפחה.

שואל השאלה:
מה צריך יותר ממשפחה?
הם תמיד איתך בבית ואין חוסר בחברים ועדיין הם ככה