מה לעשות?.(ארוך)

בכיתה א' הכרתי ילד אחד ומפה לשם היינו החברים הכי טובים שבע שנים הייתי מספרת לו הכל והוא לי ברמה של אחים לקראת תחילת כיתה ו' הוא התחיל להתרחק חשבתי שזה סתם כי חופש גדול ואנחנו נפגשים רק פעמיים בשבוע שחזרנו ללימודים הבנתי שהוא ממש התחבר ל"ילדים המקובלים" מהכיתה שלי עדיין היינו נפגשים (הרבה פחות מפעם) אבל הוא התחיל להיות דוחה יחסית מספר לי שחברים שלו מרכלים עליי כל הזמן וקוראים לי חנונית ושיט כזה קיצר שהתחיל לשעמם לו מהחברים החדשים שלו הוא היה חוזר זה עצבן אותי אבל נתתי לזה להחליק,אחרי כמה זמן התחלתי לשים לב שכל פעם שיש לו חברים חדשים הוא מתרחק ממני ונהיה גם קצת דוחה אליי זה מבאס ודפוק כי אני תמיד שם בשבילו והוא היה ליטרלי כמו בן בית
התחלנו כיתה ז' ואני והוא דיברנו הרבה פחות מפעם בכללי בשנה הזאת הייתי בתקופה מזעזעת והרחקתי ממני את כל מי שאני אוהבת הוא היה אחד מהם,באיזה פעם אחת הייתי צריכה לטוס ונתבג נסגר הייתי סופר עצובה כי הייתי צריכה לטוס לפגוש את בנות דודות שלי וזה בוטל והדבר היחיד שהיה לו להגיד זה "אל תתבכיני זה הכל בגללכם השמאלנים" רבנו כאסח במסדרון של השכבה ובסוף הוא אמר לי "לא הבנתי אז את רוצה לנתק קשר" ואמרתי לו שאני לא יודעת בסוף נתב"ג נפתח וטסתי והוא הגיב לי על כל הסטורים וכל הדברים זה היה נראה שהוא די מתחרט עכשיו התחלתי לקחת כדורים שיעזרו לי בתקופה הזאת והתחלתי להחזיר את החברים שהתרחקתי בתחילת שנה אני סופר מתגעגעת אליו ואני יודעת שגם הוא אליי השאלה אם שווה לחזור אליו כי יש לי הרגשה שזאת ךא הפעם האחרונה שאני היה האופציה ב' שלו

פאק זה ארוך רצח סליחה