כולם להיכנס בנים בנות שאלה לענות באמת אפשר מאנונימי אם רוצים רק תענו אופי או יופי אבל תפרטו עד איזה גבול

אופי, אבל חשןב גם היופי שיהיה משיכה

שואל השאלה:
חד משמעית

אני לא אלך עם מישהו שאני לא נמשכת למראה שלו רק בגלל שהוא בנאדם טוב, צריך איזון.

אז חצי חצי

למה צריך לבחור
חשוב לי שניהם באותה מידה

בהתחלה לפני שמכירים את הבנאדם ברור שיופי. זה הדבר הראשון שמסתכלים עליו .. ואם כבר מכירים את האופי ואוהבים את זה אוהבים גם את המראה.
שניהם בקיצור

שואל השאלה:
נכון לגמרי אבל מה הטעם שלכם ?

שואל השאלה:
אני רוצה שהוא התאמן ויהיה טוב בלימודים וקצת מראה ושיהיה נחמד אליי

"*שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל." (משלי לא ל)
"כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה." (ירמיהו ט כג)
--
*"והנה, כשמשבחין את אשת חיל סתם "ואת עלית על כולנה", אין כוונתם על יופיה, כי הוא דבר חומרי שאין לו העמדה וקיום, שהרי מעט חולי שיבוא ממעט את היופי והזקנה מבטלתו, וכל שכן המוות שמורידו לידי עפר רימה ותולעה. ולכן משביחין את העיקר שהוא יראת ה', ואינם מקפידים על הטפל שאינו אלא שקר והבל, כמו שהוא היופי החומרי של מישכא דחיויא, דאיהו שופרא דבלי בעפרא, ואין השבח ראוי כי אם אל היופי הרוחני שהוא האמיתי והעיקרי וקיים לעד. וזהו שאמר: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". וכבר ידוע שאין "אשה יראת ה'" כמו אשת חיל העליונה, דאיהי דרגא דיראה ממש, וכל מגמתה תמיד לעשות רצון בעלה שהוא המלך הקדוש שם הוי"ה דיקא, וזה סוד: "אשה יראת ה' היא תתהלל".
ואם תאמר: ולמה לא ישבחו גם את יופיה, כאילו היתה כעורה ח"ו, והלא אדרבא, היא היותר נאה מכל הנאות, כמו שמצינו בשיר השירים שבעלה משבחה בעניין אמרו (שיר השירים): "כלך יפה רעיתי ומום אין בך"! אלא, סוד העניין דע, כי יש זמן שהיא נראית כעורה, ושאר המלכיות נראה שהן נאות יותר ממנה, כמו שהוא בזמן הגלות, שהיא לבושה לבושי קדרות, וגם נמשך לה מעט מזער מן העור העליון, בגין דאתרא הוא דקא גרים, וזה וזה גורם שהיא נראית כעורה, כמו שאומרת על עצמה: (שיר השירים א): "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש", ושאר המלכיות נראות יותר נאות, לפי שמאיר אליהן האור המגולה מצד הגבורות בעת הצלחתן, אבל היופי שלהם אינו אלא של שקר והבל, לפי שאין לו העמדה וקיום, כי הוא עתיד להסתלק מהם בעת מפלתן, ולהינתן אל המלכות הקדושה שהיתה נראית כעורה בזמן הגלות מפני חסרונה. וזהו שאמר: "אשה יראת ה' היא תתהלל" בלשון עתיד, לרמוז אל כללות האורות שיהיה לה בזמן הגאולה. וכל שכן שהוא שלה וראוי לה על כל פנים, ולא ניטל ממנה אלא מפני עוונותיהם של ישראל, שלטעם זה אמר הנביא: (ישעיהו ס א): "קומי אורי כי בא אורך", כלומר: האור שהוא שלך. וכנגד זה נאמר כאן: "היא תתהלל", כלומר: היא ולא שאר מלכויות של חול, כי האור העליון גנוב הוא איתם, והוא שמראה להם פנים בעת שליטתן.
ואם תאמר: ולמה לא ישבחו גם את יופיה, כאילו היתה כעורה ח"ו, והלא אדרבא, היא היותר נאה מכל הנאות, כמו שמצינו בשיר השירים שבעלה משבחה בעניין אמרו (שיר השירים): "כלך יפה רעיתי ומום אין בך"! אלא, סוד העניין דע, כי יש זמן שהיא נראית כעורה, ושאר המלכיות נראה שהן נאות יותר ממנה, כמו שהוא בזמן הגלות, שהיא לבושה לבושי קדרות, וגם נמשך לה מעט מזער מן העור העליון, בגין דאתרא הוא דקא גרים, וזה וזה גורם שהיא נראית כעורה, כמו שאומרת על עצמה: (שיר השירים א): "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש", ושאר המלכיות נראות יותר נאות, לפי שמאיר אליהן האור המגולה מצד הגבורות בעת הצלחתן, אבל היופי שלהם אינו אלא של שקר והבל, לפי שאין לו העמדה וקיום, כי הוא עתיד להסתלק מהם בעת מפלתן, ולהינתן אל המלכות הקדושה שהיתה נראית כעורה בזמן הגלות מפני חסרונה. וזהו שאמר: "אשה יראת ה' היא תתהלל" בלשון עתיד, לרמוז אל כללות האורות שיהיה לה בזמן הגאולה. וכל שכן שהוא שלה וראוי לה על כל פנים, ולא ניטל ממנה אלא מפני עוונותיהם של ישראל, שלטעם זה אמר הנביא: (ישעיהו ס א): "קומי אורי כי בא אורך", כלומר: האור שהוא שלך. וכנגד זה נאמר כאן: "היא תתהלל", כלומר: היא ולא שאר מלכויות של חול, כי האור העליון גנוב הוא איתם, והוא שמראה להם פנים בעת שליטתן." (ר' משה דוד ואלי)

שואל השאלה:
מסכים עם כל מילה כאן הרי יופי זה רק לכמה זמן כולם בסוף מתבגרים ונראים פחות יפים ומה שנשאר זה האופי

"נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם." (משלי יא כב)
--
"נזם זהב". הנה האשה היפה שהיא נעדרת השכל היא דומה לנזם זהב שיושם במקום הנבאש בתכלית והוא אף החזיר אשר הוא באשפו' נמצא וכבר הישיר בזה להתרחק מן האשה הזונה אשר היא יפה כי בלא ספק שהיא סרת טעם ולזה תפותה לזה השיקוץ והגנות ונרמז בזה אל היופי וההכנה אשר שם הש"י בחומר האדם ובכחותיו הנפשיות לעבודת השכל ואם יסור מן ההשתדלות במה שהוכן לו מהשלימות הנה יהיה זה היופי וזאת ההכנה מונחת במקום אחר מגונה מאד וזה כי האדם החסר הוא יותר רע מהרעים שבב"ח כי בהכנתו שהוכנה לו להשיג שלימות השכל ישתמש בפעולות המגונות ולזה יפליג להרע יותר מהחיות והב"ח: (רלב"ג)
--
"נזם זהב" - כמו אילו ישימו נזם זהב באף חזיר, הנה לא תשמור העדי זה להתקשט בה אבל תלכלך אותה בצואה; כן דרך אשה יפה אשר סר ממנה טעם ועצת החכמה, כי לא תשמור יפיה להמותר לה כי-אם להנאסר לה. ונאמר למשל על מי שמצא חכמה ואינו משתמש בה לחכמת התורה כי-אם לרמות הבריות וכדומה. (מצודת דוד)

"נזם" - עדי יושם על האף, וכן (שמות לה): "חח ונזם".

"טעם" - ענינו העצה ותוכן הדבר, כמו (איוב יב): "וטעם זקנים יקח". (מצודת ציון)
--
"נזם זהב באף חזיר", התכשיט אינו מעלה חן ויופי רק על מי שמוכן לקבל היופי מצד עצמו, אבל כשנותנים הנזם על אף חזיר לא ייפה את פניו. כיון שכולו מלוכלך בצואה, ולא לבד שלא יעלה חן עליו כי גם ילכלך את הנזם, וכן "אשה יפה וסרת טעם", היופי שהוא לתכשיט על פניה אינו מיפה אותה אחר שהיא כעורה בפנימיותה, והנה הטעם יבא על תכונת הנפש והמדות שיתגלו לחוץ, כמו וישנו את טעמו בעיניהם, וברוך טעמך וברוכה את, והושאל מן הטעם שבא על האוכל שע"י מרגישים ע"י החיך אם המאכל מר או מתוק טוב או רע, שכן ירגישו ע"י הרושמים והמדות והדבורים את תכונת האדם וטבעו טוב או רע חכם או סכל, וכשהיא סרת טעם שמתגלה ע"י דבורה והנהגתה כי רעה היא וכעורה בפנימיות נפשה, מה יועיל לה היופי החיצון, בהפך עוד תלכלך את היופי ותגנה אותו ע"י רוע תכונתה. ובנמשל מי שצורתו יפה ונפשו מוכנה אל המושכלות, לומד ומשכיל ואיש תבונה, אבל מדותיו רעות ועלילותיו נשחתות, התורה והמדעים שלמד מגנים אותו כחזיר הלובש נזם זהב, וכמ"ש כל מי שקורא ושונה ואין דבורו בנחת וכו' מה הבריות אומרות אוי לרבו שלמדו תורה וכו: (מלבי"ם)

שואל השאלה:
אני אבל בכללי חושב שנזם זה לא כל כך יפה

הוא נתפס בעיני העונדת אותו כיפה.