שלום, אני צריכה לכתוב למחר, לשיעור ספרות, מכתב למישהו שבו אני מספרת על שמחה, אכזבה, וציפיה אני חייבת רעיון דחוף. למישהו יש רעיון?

את יכולה לכתוב מה עבר עליך השבוע אם עברו אלייך אכזבות או שמחות או שאת מצפה משהו ולפרט יותר על מה שקרה בשבוע..

אין כמו נושא האהבה
היכרת בחור ברכבת נתן לך מס טלפון שגוי
חיפשת בלי סוף
קבעתם ולא בא- ציפיה
והסוף תמשיכי עם הדימיון שלך

בבקשה נשמה מכל הלב:

אופטימיות ופסימיות ומה שביניהם

כבר בראשית הימים העיד הבורא על העולם שלנו שהוא: "טוב". החל מהמאה ה-16 בה טען כן הפילוסוף הגרמני, גוטפריד לייבניץ, ועד ימינו, נתפסת האופטימיות כנקודת מפתח המשפיעה לטובה על איכות החיים שלנו ואפילו רואה את מתנגדיה הפסימיים, באור חיובי

היא ניצבה בדד בצריף הצבאי הקטן, מביטה שוב בחלון באותו נוף שומם ונצחי של מדבר ניו מכסיקו. הוא לא האיר לעומתה פנים מן הרגע הראשון שבאה לכאן. בשעת בוקר מוקדמת התייצב בעלה במגרש המסדרים לקראת יום אימונים אינטנסיביים מתישים במרחבי המדבר שנמשכו עד לשעות לילה מאוחרות.

"אני מתעבת את המקום הזה!", חשבה לעצמה בפעם המי יודע כמה. החום היה ללא נשוא. לא הייתה נפש אחת עימה יכלה לשוחח ולחלוק את רגשותיה הטעונים. הרוח השרבית נשבה ללא הפוגה וכל המזון כוסה בחול.

גם האוויר הכיל גרגרי חול. היא הרגישה שסאת ייסוריה הגיע לקיצה, וניגשה לכתוב להוריה מכתב בו גוללה באריכות את מסכת תלאותיה, "איני יכולה עוד! טעם החיים ניטל ממני, וחיי אסירים טובים מאלה!", היה המסר הכואב שנכתב שם בדם ליבה.

כעבור תקופה ארוכה, נחת בבסיס מטוס התובלה של חיל האוויר האמריקאי, שהיה הקשר היחיד עם העולם ההוא שמעבר. בבטן המטוס היה ארגז גדול של דברי דואר, בו היה מכתב עטור בבולים שנשלח אליה. היא פתחה את המכתב בלב פועם, מצפה לאוקיאנוס של מלל, אך רק שתי שורות הופיעו בו בכתב יד מוכר:

"ביתי היקרה! שני אסירים השקיפו בשעת לילה מבעד לסורג בית כלאם. האחד ראה סחי ומיאוס, ועמיתו ראה כוכבים הנוצצים במרום".

"קראתי ושניתי את השורות הללו", מספרת אותה אישה, "והחלטתי לחפש את הכוכבים בתוך האופל מסביבי ומצאתי אותם. מה השתנה? אותו מדבר, אותם אינדיאנים מסורתיים, רק אני השתנתי. ניצלתי את השינוי המהפכני הזה להרפתקה חדשה ויפה בחיי. מאותו חלון שראיתי בו בתחילה, בית סוהר, ראיתי בו אחרי השינוי שחל בגישתי - כוכבי מרום יפיפיים".

הקוד למצליחנות – אופטימיות
אופטימיות הינה בעצם השקפת עולם הרואה באתגרי החיים מוטיבים חיוביים. האופטימיים חרטו על דגלם שתי עקרונות מרכזיים:
1. בני האדם טובים במהותם.
2. תמורות החיים מבשרים טוב לאדם.

משנתם מבוססת על הנחת יסוד שרואה בעולם כמקום אידיאלי שטוב לחיות בו. המחנה הנגדי של האופטימיות, היא הפסימיות החושדת במניעי האדם כלא חיוביים ביסודם, ומאמינה שתנודות החיים מבשרים רע כי העולם הוא כזה.

ראש ממשלת בריטניה המיתולוגי וינסטון צ'רצ'יל (1965-1874) הגדיר את האסכולות הקוטביות הללו כך: "פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות, אופטימיסט רואה את ההזדמנות בכל קושי". הוא אף אמר: "ההצלחה היא היכולת לעבור בין כישלון אחד למשנהו - מבלי לאבד את יכולת ההתלהבות". גישה זו הינה בעצם לב ליבה של האופטימיות.

שואל השאלה:
שכחתי להגיד לכם שהמכתב אמור להיות מכתב תשובה בכאילו.. כאילו כבר קיבלתי מכתב ואני צריכה להחזיר... כל תשובה תתקבל בברכה:)