אתיאסטים/מאמינים/דתיים כנסו

יש בזה משהו

מסכים לגמרי .

מסכימה לחלוטין.
כי בדת מחנכים אותך על מידות טובות, אהבת השם, אהבת ישראל, מלמדים אותך להיות אדם טוב.

צודק!!

לא מסכימה
אני דתייה מאמינה ומבטיחה שאני לא מחייכת כל היום

לא בדיוק.
אמונה יכולה לתת סיפוק ומטרה לחיים- שזה משהו שעוזר לפתח שמחת חיים.

את לא צריכה לחייך תמיד^^

שואל השאלה:
^^^כל עוד את דתייה את צריכה לחייך. בורא עולם איתך וכל הקשיים שיש לך הוא מביא לך בכדי לראות אם את תעברי את זה בטוב ובשמחה או בחרדות ודיכאונות.

היית פעם במצב של דיכאון/ חרדות?

שואל השאלה:
^כמובן. אפשר לומר שגם עכשיו אבל אני יודעת שזה מבורא עולם ואין לי סיבה לדאגה כשאני בידיעה שאשכרה מי שיצר אותי ואת כל העולם איתי ולא יעזוב אותי בחיים.

אז אני גם במצב כזה ועם כמה שאני מבינה שזה לטובה עדיין אני יותר בוכה ממחייכת

שואל השאלה:
^גם אני. אבל תזכרי!! תמיד להיות בידיעה שהכל מהקדוש ברוך הוא והוא לא היה עושה לך את מה שאת עוברת אם לא היית יכולה לעבור את זה ולצאת מזה יותר חזקה ועם אמונה מושלמת בו.

מסכימה לגמריי

ממש לא מסכימה אני אתאיסטית ומבטיחה שלך אני שמחה ומאושרת בחיים שלי אני לא זקוקה למשהו להיאחז בו כדי להיות שמחה

שואל השאלה:
^אשמח לדעת מה עושה אותך שמחה כל כך?
וסתם שתדעי שאם אין לך קשיים ואין לך עצבות ודיכאונות זה סיבה לדאגה.

את טועה

לא נכון, זה תלוי בבן אדם לא באמונה שלו אז חאלס עם זה שדתיים שמחים ואתאיסטים דיכאוניים

שואל השאלה:
^אם אתה עכשיו עצוב אוקיי? במה אתה נאחז? מה אשכרה מוציא אותך מהעצבות והדיכאונות?

מאמינים הם אנשים יותר חכמים ורגועים, כי הם מאמינים שיש אלוהים וזהו
אתאיסטים פחות כי הם תמיד מנסים להגיע לעובדה ותמיד לא סומכים על כלום

וודאי. זו הסטטיסטיקה

כל דבר שמשמח אותי לא ככה?? לא חייב להיות עכשיו אמונה בדת

שואל השאלה:
^^^צודק

שואל השאלה:
^^אוקיי אז אשמח לשמוע מה באמת מוציא אותך מזה ולדעת אם זה לא חוזר לאחר שאתה מפסיק לעשות את המשהו שאתה אוהב

רק רוצה לומר לך שאני מסורתית ואת לא צריכה להיכנס לקטנות עכשיו

אני שמחה ממה שיש לי בחיים מה שאני עושה עם עצמי אני לא צריכה מישהו להאחז בו כדי להרגיש ככה, דברים קטנים בחיים עושים אותי שמחה אני יכולה לקרוא משהו וזה משמח אותי.
ומה הבעיה בזה שאני לא דיכאונית או עצובה אני לא מצליחה להבין אני אמורה להתבאס מהחיים ולבכות כול יום ולרצות לעזוב את החיים האלה. אם זה מה שאת חושבת שטוב בחיים אני לא רוצה להיות במקומך

שואל השאלה:
^^הכל טוב. מעניין אותי לדעת מה מרים אותך כל פעם מחדש.

^אם אין קושי או משבר יש סיבה לדאגה כי זה אומר שבורא עולם לא איתך. אם הוא היה איתך הוא היה מביא לך משברים וקשיים.

הצורת חשיבה שלך שגויה לדעתי לפי התגובה שלך ל"tontichama".
ולגבי התגובה שלך אליי, לא היה מקרה ובו הרגשתי צורך להיאחז במשהו

שואל השאלה:
^היא לא שגויה. ככה הרב יגאל כהן והרב שניר גואטה אומרים.

אז את אומרת שצריך קשיים בחיים וסבל?

שואל השאלה:
^כן. אם אין קושי זה גרוע מאוד.

אז עוד פעם.
צריך לסבול בחיים? מה טוב בזה

שואל השאלה:
^כן. העולם הזה כולו רוע. צריך לשרוד אותו ולהאמין בהשם יתברך בכדי להגיע לעולם האמת שהוא בלי רוע.

אז אם את רוצה לסבול תסבלי תהני מזה, אני לא רוצה

אם את לא רוצה לסבול
תפני להשם..


היסורים לא באים סתם..

זה נכון וזה גם הוכח.
החרדים הם האוכלוסייה הכי מאושרת בישראל,
איך אפשר שלא? כשיש את הקדוש ברוך הוא איתנו
מה הסיבה לבכות? רק בתפילות.

שואל השאלה:
^^הוא לא תמיד עונה לתפילות אבל בסדר

לא.

נכון.

כאתאיסטית לא הייתי קובעת שזה 100% נכון, אבל יכול להיות שיש היגיון מאחורי הדבר.
האדם הגה את הרעיון של אלוהות וישות עליונה כדי להחזיר לעצמו שליטה בדברים שהוא יודע שאין לו שליטה עליהם.
האדם יודע שהוא לא יכול לשלוט בהכל, הוא לא יכול לשלוט במה אנשים אחרים עושים, הוא לא יכול לשלוט במה שיקרה לו ואיך השתלשלות אירועים תשפיע עליו, אבל אם הוא הוגה רעיון שלפיו יש ישות עליונה שכן שולטת בכל, וכל עוד הוא יציית לה ויעבוד אותה הוא יכול לסמוך שהיא תדאג לו- כאן השליטה חוזרת אליו, בעקיפין.
אני לא יכול לשלוט על האם יהיה גשם מחר או לא, אבל אני כן יכול להתפלל לאל שלי ולאהוב אותו ולעבוד אותו ולציית לחוקים שבני אדם אחרים קבעו בשמו, וככה יכול להיות שהוא ידאג לי ולא יהיה גשם מחר. ואם כן יהיה גשם- סימן שזה לטובה כי אותו אל יודע הכי טוב.

הרעיון של אלוהות נותן לאנשים משענת נפשית ורגשית. זה מחזיר להם תקווה במצבים של חוסר אונים שהם בלתי נמנעים.
אתאיסטים מבינים שמדובר רק ברעיון, ולכן צריכים למצוא את המשענת הזאת בתוך עצמם, ולקבל את העובדה שאין מי שמכתיב את סדר הדברים ושדברים פשוט קורים כפי שקורים.
וזה בהחלט קשה, כולנו בני אדם.
לכן יכול להיות, אולי, שזה גורם סטטיסטית ליותר אתאיסטים לפתח חרדות או דיכאונות וכדומה.
אבל כל עוד אין סטטיסטיקות ומחקרים שתומכים בטענה כזאת, אני לא אסכים עם זה.

לא

אני אתאיסטית ואני אופטימית, אני שמחה רוב הזמן ואני מכבדת את כולם.

לא מסכימה עם זה.

לא מסכים.
רוב האתאיסטים שהכרתי ממש מכבדים, טובים, נחמדים.

לגבי אופטימיות, הגיוני. כי להיאחז במשהו כמו ישות אלוהית נותן תקווה ושמחה, וגם כי לעבוד את השם זה כמו האושר שלהם.

שואל השאלה:
^^^איך את אופטימית? במה את נאחזת

נאחזים בעצמנו.
כשהאמנתי הייתי דכאונית ממש, עברתי דברים והרגשתי לבד
הדרך האתאיסטית עזרה לי להתגבר על הכל, ובאמת מצאתי מה שעוזר לי
קיבלתי שמחת חיים
הבנתי שאני יכולה לעזור לעצמי

יש אנשים שעבד להם הפוך ויש אנשים שחוו אותו דבר כמוני3>

בכל מקרה ממש מעריכה אנשים שמאמינים בדת ומכבדת אותם, יש לי המון חברות דתיות ולדעתי זה דבר יפה, האמונה.

לא נכון בכלל
זה תלוי בבן אדם
אני למשל ממש שמחה ומאושרת בכנות מלאה, אני רוב הזמן מחייכת ובאמת שאני אוהבת את החיים שלי
ויש לי כמה חברות דתיות וחרדיות שהן לא כמוני, ומתלוננות יותר ממני
ופשוט יש להן פחות רוח חיים (חוץ מאחת)
זה לגמרי תלוי בבן אדם

יש כאלה שמגזימים, אתאיסטים ומאמינים כאחד. אבל חבל כל ההכללות על כולם :)
יש לי חברות דתיות וחרדיות שהן באמת מדהימות ומקבלות ואין עליהן

שאני אתאיסטית, שמחה אופטימית ומכבדת ביותר

לא. כל אדם ואופיו

לא..
אני כן מאמינה שאמונה יכולה יותר לחזק ולתת לך משהו להיאחז בו, אבל זה לא אומר שמישהו מאמין יהיה לו יותר קל להיות שמח מאתאיסט או שאתאיסט לא יכול להיות שמח או שמאמין לא יכול להיות עצוב..
אמונה כן יכולה יותר לחזק, אבל זה לא בהכרח.

זו הסיבה שבשלה פעם הייתי אתיאיסטית והיום אני מאמינה! ויש גם הוכחות אבל זו הסיבה העיקרית!

אני אתיסטית ואני לא פחות מאושרת מאמינים בדת.

זה תלוי בבן אדם, להיות מאושר לא תלוי במה אתה מאמין להיות מאושר לא תלוי בדבר.
רק בך ובמה אתה עושה עם הזמן שלך.
אני אוהבת לרכב על סקייטבורד מול השקיעה זה עושה אותי מאושרת גם לשחק כדורעף לרוץ לשחק עם הכלבה שלי לצייר.
הרבה מאוד דברים.

זה לא קשור לדת ביכלל.
והאנשים שלא מאושרים בוחרים בדרך חיים הזו כי האושר תלוי אך ורק בבנאדם.

זו סטיגמה.

לא מסכימה כי כל בן אדם שונה לא כל המאמינים עם שמחת חיים אופטימיים ומכבדים וגם אותו דבר האתיאסטים

לא אני חושבת בדיוק הפוך