תגידו מה דעתכם על הסיטואציה הזאת

יש סוג כזה של הורים, זה מבאס אבל אין מה לעשות עם זה

הורים כאלה בעתיד ישאלו את עצמם למה הילד שלי לא יוצא לבחוץ

אל תכעסו עליו תנסו להבין אותו כי אני דיי בטוחה שהוא מבואס ועצבני ועצוב מזה אבל גם לו אין מה לעשות עם זה

שואל השאלה:
אנחנו דיי כועסים עליו כי הוא משתמש בזה לטובתו לדוגמא: פעם אחת רצינו לטייל והוא אמר שלא מרשים לו מפה לשם גילנו שהוא אמר את זה כי לא היה לו כוח חזה לא השקר הראשון שלו על זה אני ממש כועס עליו ברמה לנתק איתו קשר

אל תגזים אבל לפעמים אין כוח וזה בסדר אולי פשוט לא נעים לו להגיד שאין לו כוח כי הוא פוחד שתכעסו עליו, חשבת על זה?

שואל השאלה:
גם אם לא נעים לו מלא פעמים אני אמרתי שאין לי כוח בלי משחקים ובלי לשקר פשוט "אין לי כוח" ומלא פעמים החבר השלישי שלנו עשה ככה פשוט אמר "אין לי כוח" אבל הוא (ההוא שלא מרשים לו) פשוט משחק בנו ואומר שלא מרשים לו זה נכון לפעמים לא מרשים אבל לפעמים הוא משקר וזה עולה לי על העצבים

שואל השאלה:
לא צריך למרוח אותנו אם אין לו כוח שפשוט יגיד למה לשחק משחקים כאלו ילדותיים

אוקיי אם אתה כל כך כועס עליו על תיהיה חבר שלו זה כזה פשוט אל תמשוך את זה ותגרום לכולם לסבול

אל**

שואל השאלה:
אוקיי טוב תודה חשבתי על זה

נראה שאתה מתרגש מאוד ומתבצע מהמצב של חברך. חשוב לזכור שכל משפחה והורים יכולים לקבוע את הגבולות והכללים שלהם בנוגע למה שהם מרשים לילדיהם לעשות. ישנם הורים שיותר מסובכים ומקפידים על הקפיצים הביתה והם רוצים לשלוט בכל הצעד של הילדים שלהם. ישנם מספר סיבות שעשויות לגרום להורים להצביע על הגבולות הללו:

1. חשש לבטיחות: ההורים יכולים לדאוג לבטיחות הילדים ולחשוב שלאחראיות יכולה לגרום לסיכונים ולקרעים.

2. התנהלות חברתית: הורים יכולים להגיב בצורה שונה להתנהלות חברתית של הילדים. ייתכן והם מרגישים שהוא עדיין לא מסוגל להתנהל כראוי, ולכן מעדיפים לשלוט על פעילויותיו.

3. תחושת ביטחון: ההורים יכולים להתחשב בהתפתחות הילדים שלהם ולחשוב שהם עדיין לא מוכנים להתמודד עם סיטואציות מסוימות.

לפעמים יכול להיות שיש סיבות שאתה לא מכיר או שאתה לא מבין. כדי להבינהן, כדאי לשוחח ישירות עם חברך ולשאול למה ההורים שלו לא מרשימים לו לצאת כל כך הרבה. ייתכן ויש להם דעות וציפיות שונות משלך, והדבר הכי חשוב הוא להקשיב לדעותיהם ולהבין את נקודת המבט שלהם.