12 תשובות
כן לכל החברה וללהיות ילד ולא כי הייתי מוחרם
כן יש געגוע לחברים וכל הדברים שכן היו כיפים בתיכון, אבל למורים ולמבחנים עצמם ברור שלא
מתגעגעת ללמוד
ללהיות במסגרת שמאפשרת לי חופש ואפשרות ללמוד דברים שאני אוהבת (לצורך העניין הייתי במגמת אומנות אז פרויקט גמר וכל זה)
מבחינת אנשים לא כל כך , לא אהבתי את התחושה החברתית של תיכון היא היתה די מטומטמת .
תנצלי את הזמן להיות עם אנשים שעושים לך טוב וללעשות דברים שעושים לך טוב .
ללהיות במסגרת שמאפשרת לי חופש ואפשרות ללמוד דברים שאני אוהבת (לצורך העניין הייתי במגמת אומנות אז פרויקט גמר וכל זה)
מבחינת אנשים לא כל כך , לא אהבתי את התחושה החברתית של תיכון היא היתה די מטומטמת .
תנצלי את הזמן להיות עם אנשים שעושים לך טוב וללעשות דברים שעושים לך טוב .
אממ, התואר שלך יכול להיות בעקבות המגמה, אני רק אומר^^
^ בדמיון אולי כן , במציאות זה לא אפשרי כי צריך להתפרנס ולחיות וגם מסגרת צבאית וכו'
לא הייתי רוצה ללמוד את זה בתור תחום עיקרי כי אני לא רואה את עצמי עוסקת באמנות
אבל כמו שיש נגיד קורסי העשרה או חוגים ככה הייתי רוצה לשלב את זה
לא הייתי רוצה ללמוד את זה בתור תחום עיקרי כי אני לא רואה את עצמי עוסקת באמנות
אבל כמו שיש נגיד קורסי העשרה או חוגים ככה הייתי רוצה לשלב את זה
שואל השאלה:
אני גם מרגישה ככה מבחינה חברתית, כאילו בחופש אני אשכרה בוחרת עם מי להיות ומקיפה את עצמי רק באנשים שאני רןצה. ופתאום חוזרים לבית ספר וצריך להתמודד עם אותם ילדים שהתבשלתי איתם יחד שנים בכיתה. ותכלס אף אחד כבר לא ממש סובל אף אחד.. והכל מלא ברכילות מיותרת ובכללי אני מרגישה שאני מוקפת באנשים שלא מתאימים לאורח חיים שלי. אני יודעת שאני יוצאת דכאונית אבל באמת שאני הכי לא
אני גם מרגישה ככה מבחינה חברתית, כאילו בחופש אני אשכרה בוחרת עם מי להיות ומקיפה את עצמי רק באנשים שאני רןצה. ופתאום חוזרים לבית ספר וצריך להתמודד עם אותם ילדים שהתבשלתי איתם יחד שנים בכיתה. ותכלס אף אחד כבר לא ממש סובל אף אחד.. והכל מלא ברכילות מיותרת ובכללי אני מרגישה שאני מוקפת באנשים שלא מתאימים לאורח חיים שלי. אני יודעת שאני יוצאת דכאונית אבל באמת שאני הכי לא
חחח ממש לא
מעדיף לקום ב5 לעבודה ולסיים ב15 מאשר לקום ב7 לבית ספר ולסיים ב14
מעדיף לקום ב5 לעבודה ולסיים ב15 מאשר לקום ב7 לבית ספר ולסיים ב14
את ממש לא יוצאת דכאונית
מבטיחה לך שרוב האנשים בתיכון מרגישים אותו הדבר כמוך
והדבר הכי גרוע בעניין זה שהסדרי עדיפויות שלך נובעים נטו מקבוצות ומהנורמה החברתית ולא מהטובה האישית שלך.
אף אחד במערכת החינוך לא מלמד אותך להסתדר בעבודה קבוצתית עם אנשים שהם לא בהכרח יהיו הcup of tea שלך , אף אחד לא מלמד אותך לראות אותם כ"שווים לך"
אפילו כשבכל מסגרת אחרת את תצטרכי ללמוד להסתדר עם אנשים ששונים ממך
ככה יוצא שיש מלא אנשים שהם 'חנונים' אבל הם אשכרה אנשים עם יותר כלים לחיים , שהשקיעו זמן ומרץ בדברים שישתלמו להם אחר כך , או פשוט עושים דברים לפי מה שהם רוצים לעשות ולא לפי מה שכולם עושים.
מבטיחה לך שרוב האנשים בתיכון מרגישים אותו הדבר כמוך
והדבר הכי גרוע בעניין זה שהסדרי עדיפויות שלך נובעים נטו מקבוצות ומהנורמה החברתית ולא מהטובה האישית שלך.
אף אחד במערכת החינוך לא מלמד אותך להסתדר בעבודה קבוצתית עם אנשים שהם לא בהכרח יהיו הcup of tea שלך , אף אחד לא מלמד אותך לראות אותם כ"שווים לך"
אפילו כשבכל מסגרת אחרת את תצטרכי ללמוד להסתדר עם אנשים ששונים ממך
ככה יוצא שיש מלא אנשים שהם 'חנונים' אבל הם אשכרה אנשים עם יותר כלים לחיים , שהשקיעו זמן ומרץ בדברים שישתלמו להם אחר כך , או פשוט עושים דברים לפי מה שהם רוצים לעשות ולא לפי מה שכולם עושים.
לא מתגעגעת בכלל, כן התנאים בצבא כביכול חרא יותר ואני רכוש. אבל אני רכוש עם בטחון ואפילו שם יש לי יותר אמירה מהחוויה המזעזעת בתיכון
שואל השאלה:
האמת שאני הכי חנונית כאילו אני בדיוק מה שתיארת
האמת שאני הכי חנונית כאילו אני בדיוק מה שתיארת
את לא צריכה להתבייש בזה
כל הנקודה שאלו אנשים יותר מוצלחים אבל בתיכון מתייחסים אליהם כפחות בגלל שהם חריגים
כל הנקודה שאלו אנשים יותר מוצלחים אבל בתיכון מתייחסים אליהם כפחות בגלל שהם חריגים
באותו הנושא: