5 תשובות
ירמיה.
הוא ידע שכולם חושבים שהוא משוגע- אבל דבק באידיאולוגיה שלו.
נכון, גם הוא קצת נישבר לפעמים- אבל הוא קם על הרגליים והלך אחרי האמת שלו
הוא ידע שכולם חושבים שהוא משוגע- אבל דבק באידיאולוגיה שלו.
נכון, גם הוא קצת נישבר לפעמים- אבל הוא קם על הרגליים והלך אחרי האמת שלו
וואו, שאלה מעולה, אף פעם לא חשבתי עליה! רחל אימנו נראה לי
שכחתי לכתוב מה הסיבה, שהיא ויתרה על הסימנים כדי שאחותה לא תתבזה, תמיד חשבה ונתנה מעצמה לאחרים, ושהחביאה את הפסלים סיכנה את עצמה ומתה רק בשביל קידוש ה'. צדיקה אמיתית, רחמנותה על עם ישראל!
משה רבנו איזה שאלה בכלל
האישיות שרצה אחרי עגל קילומטרים כדי שלא יפול טרף לשיני החיות במדבר.
סמל של התחשבות בבעלי חיים.
האישיות היחידה שרגע לפני מותה למרות שבגלל העם הוא לא נבחר להיכנס לארץ ובגלל זה הוא מת כלומר בגללם ומיד כדי לא לעכב את הכניסה אז מה הוא עושה אחרי זה מברך אותם: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את ישראל לפני מותו..".
סמל של נתינה וברכה להעניק ללא גבול וללא שיקולים אנטרסנטיים גם אם מדובר בכפיות טובה נוראית כפי שהזכרתי.
יש עוד המון מה לדבר על הדמות המקראית הזאת אבל נסו לקחת קבוצת חניכים או לא יודע מה לפארק השכונתי איך ימרטו לכם את הכוח (אני לא ציניקן אבל זה מתיש) וכולה מדובר ביציאונת קצרה מן השגרה. עכשיו נסו להבין איך בנאדם כמו משה מנהיג עם מקנטר מצוברח ופסימי במדבר שומם ונידח 40 שנה.
ועוד משהו משה היה שיא האופטימיות למרות שהוא ניצב מול גייס חמישי שעלה ממצריים וגרם לעם המון צרות למה? כי הוא רצה לקרב אותם אין לי מילים. פשוט אין מי יעשה כזה דבר ייקח אוייבים כדי לשבור את האינטואציה שלו האובייקטיבית לטובת מניעים כאלה ואחרים שהוא ראה לנגד עיניו (מה הם? לא יודע).
ועוד משהו אף אחד לא יודע איפה הוא קבור משהו חשב על זה למה?
למה אף אחד לא יודע מה קרה?
התשובה חברה משה לא מת הנשמה שלו התחלקה למליוני חלקים במין תהליך עלום וכל אחד מאיתנו קיבל משהו ממנו אז אין פלא שהוא לא קבור ואף אחד לא יודע הרי הנשמה שלו התחלקה אצלינו ואנחנו לא יודעים איזה אבסורד!
אם שאלנו למה יש לנו תאווה להנהיג אחרים לשבור את הטבע לסלוח למרות שהרסו לנו את החיים ועוד ועוד הנה קבלתם את התשובה האמיתי תדעו חברה איזה כור אטומי נמצא לנו בלב שדוחף אותנו לפסגות ולמימידים פנטאסטיים.
זה בטוח!
האישיות שרצה אחרי עגל קילומטרים כדי שלא יפול טרף לשיני החיות במדבר.
סמל של התחשבות בבעלי חיים.
האישיות היחידה שרגע לפני מותה למרות שבגלל העם הוא לא נבחר להיכנס לארץ ובגלל זה הוא מת כלומר בגללם ומיד כדי לא לעכב את הכניסה אז מה הוא עושה אחרי זה מברך אותם: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את ישראל לפני מותו..".
סמל של נתינה וברכה להעניק ללא גבול וללא שיקולים אנטרסנטיים גם אם מדובר בכפיות טובה נוראית כפי שהזכרתי.
יש עוד המון מה לדבר על הדמות המקראית הזאת אבל נסו לקחת קבוצת חניכים או לא יודע מה לפארק השכונתי איך ימרטו לכם את הכוח (אני לא ציניקן אבל זה מתיש) וכולה מדובר ביציאונת קצרה מן השגרה. עכשיו נסו להבין איך בנאדם כמו משה מנהיג עם מקנטר מצוברח ופסימי במדבר שומם ונידח 40 שנה.
ועוד משהו משה היה שיא האופטימיות למרות שהוא ניצב מול גייס חמישי שעלה ממצריים וגרם לעם המון צרות למה? כי הוא רצה לקרב אותם אין לי מילים. פשוט אין מי יעשה כזה דבר ייקח אוייבים כדי לשבור את האינטואציה שלו האובייקטיבית לטובת מניעים כאלה ואחרים שהוא ראה לנגד עיניו (מה הם? לא יודע).
ועוד משהו אף אחד לא יודע איפה הוא קבור משהו חשב על זה למה?
למה אף אחד לא יודע מה קרה?
התשובה חברה משה לא מת הנשמה שלו התחלקה למליוני חלקים במין תהליך עלום וכל אחד מאיתנו קיבל משהו ממנו אז אין פלא שהוא לא קבור ואף אחד לא יודע הרי הנשמה שלו התחלקה אצלינו ואנחנו לא יודעים איזה אבסורד!
אם שאלנו למה יש לנו תאווה להנהיג אחרים לשבור את הטבע לסלוח למרות שהרסו לנו את החיים ועוד ועוד הנה קבלתם את התשובה האמיתי תדעו חברה איזה כור אטומי נמצא לנו בלב שדוחף אותנו לפסגות ולמימידים פנטאסטיים.
זה בטוח!
מי שרוצה סיפור שהכנתי שממחיש את הסודות שיש לנו בלב ואנחנו לא מודעים אליהם הנה הוא לפניכם קראו ותהנו אל תשכחו את ההקשר למה שסיימיתי לפני כן על המתנה שקיבלנו ואנו לא יודעים כמה אנחנו עשירים וטייקונים:
בבקשה:
"בראשית הימים הקסומים ההם"- כך מספרת אגדה עתיקת- יומין שמקורה נעוץ אי שם בפולקלור השבטים האינדיאניים: "כאשר עלה במחשבתו של האלוקים ביקש האל לספר לכל הברואים על תוכניתו השאפתנית הקורמת עור וגידים, על מנת לשתף אותם במיזם החדש...
בשעת היעודה, התקבצו מכל קצוות תבל אוסף אדיר ומגוון של חיות מכל המינים הקיימים על פני היבשה באוויר ובים, כשהם ממתינים לבשורה המרנינה שתצא מפי הגבורה- הבורא ברוך הוא הישר והטוב. קולות ממשק כנפיים של פמליית מלאכים צחורים נשמע, והבורא הופיע במלא יפעת הדרו, והחל בנאומו המרגש:
"ברואי חביבי! דגים חיות ובהמות עופות- הסכיתו ושמעו את אשר אנוכי מבשר לכם היום! בעוד דקות מספר יושק הבריח האחרון ביצירת העולם שבראתי לפני כמעט שישה ימים תמימים. זוהי תהיה ללא ספק פאר היצירה המופתית והנעלית- ביותר ולה אקרא: "אדם". המטרה שכינסתי אתכם לכאן, היא לשמוע את חוות דעתכם אודות דבר אחד שאני חפץ להסתיר מן האדם. זהו סוד נסתר החתום עימדי וכמוס באוצרותיי שאני מבקש להסתיר מאת האדם באשר הוא שם!"
"מהו הסוד הפלאי שאתה האל חפץ להעלים מן בן האדם?!"- שאלו כל החיות במקהלה ספונטאנית. "ובכן, כפי שאמרתי- הסוד אותו האדם צריך לא לדעת הוא בעצם הידיעה המרעישה והתגלית המהפכנית הבאה:
"האדם, בכבודו ובעצמו, הוא ולא אחר, יוצר את המציאות שלו בעולם. הוא מצייר וצובע אותה כפי רצונו וחפצו האישיים. לא העולם יוצר- את האדם. אלא האדם- יוצר את העולם! את עולמו הפרטי ואת העולם הגדול- גם יחד. ועתה שואל אני אתכם, היכן מומלץ להחביא את אותו סוד גדול מפניו של האדם הסקרן?!"
למשמע דברים אלו, דאה הנשר המלכותי ממקומו ואמר: "אלוקי! הפקד את הסוד בידי. אני יעוף בטיסה מעל האמוסטפירה במסע ארוך טווח אל הירח הרחוק. ואגנוז אותו שם באחד מבין מאות המכתשים הקיימים בו. מידי פעם אבקר בירח, ואדאג כי הסוד יטיב להישמר כרצונך וכבקשתך!".
אז אלוקים ירה את הפצצה, את התגלית המרעישה הבאה וכה דיבר: "בעוד שנות דור, העולם יעצור את נשימתו לנוכח העובדה חסרת התקדים הבאה! ב-2 ביולי 1969 בשעה 20:17 לפי השעון האוניברסאלי תנחת לראשונה בהיסטוריה החללית אפולו- 11 על אדמת הירח. מפקד החללית- ניל ארמסטרונג, ישדר למרכז החלל ביוסטון שבאמריקה את ההודעה הבאה: "יוסטון, כאן- בסיס שלווה, הנשר- נחת!". ב-21 ליולי בשעה 2:56 לפי שעון הזמן העולמי, זמן מה לאחר פתיחת דלת החללית, יניח ניל ארמסטרונג את כף רגלו השמאלית על קרקע הירח, ומיד לאחריה את כף רגלו הימנית, ויכריז בקשר את המשפט הבא, משפט שייזכר לדורות, וייחרט לנצח בספרי ההיסטוריה הבלתי משוחדים בעט ברזל: "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". כשהאדם, יכבוש בבוא היום את הירח, הוא ימצא את הסוד מוסתר שם, לכך אינני חושב כי הירח הוא מקום ראוי לאכסן בו את הסוד הנסתר ולהחביאו מפני האדם".
למשמע הדברים, הרכין הנשר את ראשו בדומייה וחזר לו בלאט למקומו.
שבריר שנייה חלף הלך לו, והנה דג האלתית ('סלומון') הגיח נרגש ממקומו בלב הים, וקרא לאלוקים: "תן לי לדאוג לעניין! אקח את הסוד ואצלול למעמקי האוקיאנוס השקט, שם אחביא אותו בעומק 4,270 מ' בתוך חול הים בין שוניות האלמוגים שושנת הים והצדפים. גם לו אלוקים גילה: "כבר בתחילת המאה ה-15 יקרום עור וגידים הרעיון של ספינה המסוגלת לצלול למעמקי הים- היא 'הצוללת'. בשנת 1620, יוצג מתקן וכלי תחבורה דמוי צוללת שיבנה על ידי המתמטיקאי האנגלי ויליאם בורן. בשנת 1870, יקום סופר מדע בדיוני צרפתי בשם ז'ול ורן ויחבר ספר פופולארי במיוחד בשם 20,000 מיל מתחת למים. סיפור העלילה, ייסוב סביב צוללת בשם "נאוטילוס" בפיקוד קפטן- נימו, שחוצה את מימיו העמוקים של האוקיאנוסים בעולם. ענף מדעי זה, העוסק בחקר האוקיאנוסים ובתהליכים הפיזיים גיאולוגיים ביולוגיים וכימיים שבהם- יתפוס תאוצה רבה, ויזכה לשם התואר: 'אוקיינוגרפיה'. צוללות מחקר חלקם בלתי מאוישות, מקדח ימי, ורובוט תת ימי- יהיו חלק מן הארסנל המדעי המודרני באותו הזמן. משכך, האופציה שהצעת איננה נראית לי בטוחה דיה. האדם, עוד עלול להגיע לשם ולגלות את הסוד לחייו ביום מן הימים.
נוכח הגילויים המרעישים, קד דג האלתית קידה ושב לו לנחלתו אי שם במצולות הים הגדול.
בדיוק אז, הגיח הבופאלו האפריקני ממקומו, וניצב במלא הדרו מול האלוקים נחוש ומלא ביטחון כדרכו:
"אלוקי! הסכת ושמע לעצתי. הפקד בידי את הסוד הכמוס- עכשיו. אתה יכול לסמוך עלי בכל מאת האחוזים שאטמון אותו בערבות העשב הנצחיות באפריקה. זוהי ארץ המדבר והערבה, אשר לא עבר בה איש, ולא יישב אדם שם. והיא שורצת אריות נמרים צבועים ותנים האוהבים את אקלימה הצחיח. לשם, למקום נוראי כזה שאנוכי הטבתי להכירו- האדם לא יעיז להגיע-אי פעם, גם בחלום הלילה".
"לא ולא!"- ענה האלוקים, ושיגר את הידיעה הבאה: "בשנת 1847 ייוולד בעיר אדינבורו שבסקוטלנד הממציא הדגול פרופסור- אלכסנדר גרהם בל. תחת חזונו שהתבסס על דמיון יצירתי עשיר ופורה שכבר אפיין אותו מגיל ילדות, יתוודע העולם למכלול המצאות מעניינות כשגולת הכותרת שבהם הוא- 'הטלפון'. חזונו משתקף בפתגם שאמר על רעיונותיו: "הממציא אינו יכול שלא להמציא, כשם שאין הוא יכול שלא לחשוב או לנשום". בעת הלווייתו ב-2 באוגוסט 1922 ידממו כל מכשירי הטלפון בעולם לאות כבוד לזכרו. אחד מן המפעלים שיותיר ממציא זה, הוא הארגון האוניברסאלי לחקר הגיאוגרפיה- "נשיונל ג'יאוגרפיק" שאותו ממציא דגול עמד בראשו בעת הקמתו ב-27 לינואר 1888. המוטו של ארגון זה, יהיה לקדם את ידיעת הציבור הכללי-במדע הגיאוגרפיה. לשם כך, הוא ישגר משלחות חוקרים נועזים היישר אל לב הסוונות האפריקאיות הצחיחות, מתוך מטרה מוצהרת לסקר את חייהם של החיות מטווח אפס. החוקרים, לא יהססו ללכת ליד מאורותיהם של להקות: אריות, נמרים, וברדלסים משחרים לטרף. הם לא יותירו מקום אחד מסוכן ככל שיהיה- לא מדווח ולא מסוקר.
כאמור, האדם אם כן יכבוש כל חלקה צחיחה. לכן, הצעתך הנדיבה- איננה נראית לי ריאלית".
שתיקה מביכה השתררה בכל מקום, החיות החלו להבין כי המשימה בלתי אפשרית.
לפתע, ביקשה את רשות הדיבור... "גברת- חפרפרת".
החפרפרת הקטנה, כידוע גרה במעמקי האדמה, ומבינה יותר מפרק אחד בהלכות שמירת סוד ובהסוואה. בתוך דקה אחת, היא מסוגלת לחפור באדמה רכה תעלה באורך של מטר, ומכאן בא שמה. היא, שכל חייה מועברים עמוק במחילות התהומות, ביקשה להעביר את משנתה בעניין הסבוך. היא שאיבדה את מאור עיניה החומריות בגלל הסתתרותה התמידית במחשכי היבשה, כנראה לא איבדה את הראות ה-כמעט רוחנית בקרב בעלי החיים הוא החוש השישי המכונה- האינטואיציה. בביטחון מוצק כלוח פלדה אמרה:
"אלוקים! תחביא את הסוד במקום שהכי יהיה מוזר לחשוב עליו כעל מקום סתר- טמון אותו בתוככי... לב האדם". "אמת ויציב! קיבלתי!"- השיב אלוקים לחפרפרת הקטנה. אמר ועשה. מיד עם בריאת האדם, טמן את הסוד בתוך האדם פנימה".