יש טעם ללכת לאבחון אוטיזם?

אני חושבת שתעשי מה שמרגיש לך לנכון.
אולי תלכי בשביל עצמך ולא מעבר.

איך שמת לב לזה? לתסמינים מה התסמינים

שואל השאלה:
הקטע הוא שאם אני אצא שאני באמת אוטיסטית זה ירגיש לי כמו סוד לשמור לעצמי ואני כנראה לא אהיה מסוגלת לא להגיד לפחות לאמא שלי
ולא בא לי לפתוח את זה אפילו מולה

^תסמינים שונים שאומרים שיש לאוטיסטים יש לי אותם מאז ומתמיד

שואל השאלה:
^יש בי את הצורך הזה אבל חושבת האם זה שווה את זה ואולי אני יותר אשנא את עצמי מאשר אחוש הקלה

שואל השאלה:
לא כדאי אבל לדעת על עצמך אם יש "בעיה"? שגם תסביר את כל הקשיים שחווית כל החיים שלך

בתור אוטיסטית שהאבחון הרס לה את החיים אני ממליצה לא , בי זה פגע גם בגלל שעשו לי הכרה בביטוח לאומי (טוב שאת לא מתכוונת לעשות את זה גם אם כן תתאבחני בסוף) ,
אבל גם בגלל שזה מדביק עלייך כותרת שתשאר איתך לנצח .
ותוכלי לא לספר לאחרים אבל אז תתקעי כל הזמן עם הרגשה שאת שומרת סוד ושאולי תצטרכי להתחמק משאלות ובמיוחד אם תרצי להכיר בן זוג מתישהו בחיים אז תצטרכי לספר לו ורוב הסיכויים שזה ירתיע אותו ויוריד לו .

ואני לא מאמינה ברעיון של להתאבחן כדי למצוא הסבר לקשיים ולבעיות , להרבה אנשים יכולים להיות הרבה סוגים של קשיים בחיים לא רק לאוטיסטים ויכולים להיות המון סיבות וגורמים לדברים שאת מרגישה אצלך זה לא מדע מדויק שאם יש לך 1+1= את אוטיסטית וזהו

גם בזמן האחרון אני מתחילה להבין אחרי כל כך הרבה שנים עם האבחון הזה שיש לי בעיות מסוימות שכל החיים שלי תמיד אמרו לי שהם נובעים אך ורק מהאוטיזם אבל הם בעצם נובעים משילוב של הרבה סיבות אחרות לגמרי .. למשל שהסיבה לזה שהתקשתי להכיר חברות בבית ספר הייתה בעיקר בגלל שקינאתי בהם ולא סתם כי "אני אוטיסטית אז ככה זה" ..
אז לפעמים גם להדביק כותרת של אוטיזם כהסבר להכל יכול דווקא למנוע ממך להבין את עצמך

שואל השאלה:
ממש תודה ומעריכה שענית לי^ ואני מבינה את הצד שאת מסבירה.. נותן לי נקודה למחשבה
אז את אומרת שהאבחון פגע בך בגלל הקטע של ה"סוד" וההדבקה של זה על כל דבר שעברת או שהיו עוד דברים?

היו עוד הרבה .. אובחנתי כבר בגיל 11 אז הייתי גם בכיתה מיוחדת לאוטיסטים אז כל השנים הייתי בתוך זה שכל הזמן אמרו לי בלי הפסקה כמה שאני שונה , שאני נפרדת מהאנשים הרגילים , שיש המון דברים שהם יכולים לעשות ואני לא ,
כל הזמן קינאתי ברגילים הרגשתי שזה כאילו שיש איזושהי גדר הפרדה בין האנשים הרגילים לבין האוטיסטים ושהם פשוט חיים את החיים בצד שלהם ואנחנו בצד של המוגבלים שצריך לטפל בהם
וזה תחושות שמלוות אותי עד היום .
גם נורא סבלתי מכל ההכללות והסטיגמות של האוטיזם , איך שחושבים כאילו שכולנו אותו דבר ושלכולנו יש בידיוק את אותם מאפיינים ואפילו פסיכולוגים ואנשים שאמורים להבין בזה חושבים ככה ועוד איך שחושבים שצריך להתייחס אלינו כמו אל ילדים ולהיות עדינים במיוחד כלפינו
גרם לי להתבייש באבחנה הזאת ברמה שאני לא יכולה לתאר במילים .
זה גם הכניס אותי להרגשה מייאשת ומלחיצה שאני לא יודעת מה לעשות בשביל שיבינו שאני לא עונה על כל הסטיגמות ושאני לא זקוקה ליחס מיוחד ושאני כן יכולה להבין סיטואציות ולהבין את מה שמדברים אליי

שואל השאלה:
ממש מצטערת שעברת את זה זה נשמע ממש לא נעים
אבל אם נגיד אני כבר בוגרת ואחרי צבא ועכשיו אני גם התחלתי תואר
אז אבחון אוטיזם יכול לפגוע בי מהבחינה הביוקרטית? אם נגיד אני לא מדווחת לביטוח לאומי אני רק הולכת למקום או בן אדם שמאבחן פרטי ואני משלמת מהכיס
הם לא מדווחים על זה לאף אחד? זה בחירה שלי? וזה לא פוגע בי אחר כך במקומות עבודה וזה? (בהנחה שאני לא מספרת להם על האבחון במידה ובאמת אובחנתי עם אוטיזם)

אם את באמת בכלל לא תהיי מוכרת כמאובחנת בשום מקום אז לא אמורה להיות בעיה ,
אבל גם תלוי במה תרצי לעבוד ממה שאני יודעת יש מקומות עבודה מסוימים (בעיקר אם זה משהו שקשור לאבטחה או התעסקות עם ציוד יקר ,כל דבר שיש בו אחריות גדולה) שיש מצב שישאלו אותך אם אובחנת במשהו . גם במצב כזה תוכלי להגיד לא ולא יהיה מי שידווח להם , אבל בכל זאת אני לא יודעת אם אפשר להגיד שזה בטוח ב100% שאין מצב שזה יפגע בך

שואל השאלה:
לא אני לא מתכוונת לעבוד באבטחה..
בסדר, תודה לך