אני חווה קונפליקט, פרדוקס ומשבר זהות

מדבר לפי מה שאני מרגיש ולא לפי שיפוטיות
מי שמתכוןן לעקוץ אותי ולרדת על הדברים שאני אומר אני מודיע מראש שאני אדווח על התשובות האלה
מוזמנים להגיד כל מחשבה שלכם בדרך מכבדת

אני לא מוצא את עצמי בעולם. קשה לי שכולם אומרים כל הזמן אחי, מעשנים, שותים, עם קעקועים, במסיבות. הדברים האלה משפיעים גם עליי אבל מהזווית ראייה שלי הם שליליים והם לא נחוצים אבל אי אפשר היום בלעדיהם שזה ממש עצוב
אני מתבאס שאי אפשא למצוא היום פשטות ואם כן זה תמיד ה"חנונים" ואלה שאין להם ממש חברים.
ביסודי לא היה את כל זה. פשוט היה חיבור והיינו משחקים בבית ספר, הולכים לסרט ופשוט נהיים חברים
אבל התכנים ככל שאני גדל נהיים לי קשים
פתאום מלא מתנהגים בצורה מגעילה, מתנשקים בצחוק, מצלמים תמונות אינטימיות עם כל החברה בצחוק, לובשים מותגים, מקדישים המון זמן לאינסטגרם וכו

ואותי חינכו ללמוד בבית ספר, למצוא תחומי עניין (ספורט, מוזיקה וכו) להתחתן להביא ילדים ולבלות עם חברים אבל במקומות כמו באולינג, מסעדות, טיולי טבע וכו

לא סמים, לא מסיבות, לא מותגים ולא דיבור גורף של קללות וכו. גם כל כך כואב לי לראות אנשים שמעשנים במקום סגור כמו רכבת ושזה הפך ללגיטימי. שהיום לא להגיד בן והמשך זה דבר נדיר

קשה לי אני לא מוצא את עצמי. ואני לא אחד שהוא "חנון"
לא הייתי טןב בלימודים ודברים שמעניינים אותי זה מוזיקה, לטייל בטבע ועוד דברים בטח שלא גיליתי

נמאס לי כבר כל הזמן לראות את כולם אומרים אחי, מקללים ומתלבשים בצורה ראוותנית כל יום

איך להתמודד ?

וכל מי שהולך להגיד שאני מסכן ושאין לי חברים תחסכו את זה ממני. זאת תהיה בריונות מצידכם ואני לא שופט אתכם אני פשוט מתוסכל אז בבקשה לא לדבר אליי ברוע