שומרים את הבית פגם הברית זה מצווה מתורה?

השאלה לא ממש ברורה, תוכל לנסח באופן ברור יותר?

לא הבנתי תשאלה

לקוח מוויקפדיה בתלמוד הבבלי מבואר כי את חומרת מעשה זה ניתן למצוא כבר בפרשת וישב, בה כתוב כי ער ואונן מתו בגין חטא אותו מזהה התלמוד כהוצאת זרע לבטלה: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו. יש הרואים בפסוק זה, המתאר משגל נסוג,[4] מקור לאיסור האוננות, אף על פי שמדובר בתקופה שקדמה למתן תורה, לעומת זאת, הפרשנים חלוקים בעניין, האם חטאו של אונן היה השחתת הזרע כשלעצמה, או השחתת הזרע כביטוי לסירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו הבכור". לסירוב זה יש משמעות כלכלית חשובה כיוון שדין הירושה בתורה מושפע גם מדין היִיבּוּם, לפיו מצווה שאחיו של מת שאין לו בנים ישא את אשת המת; הבן הבכור הנולד להם נקרא על שם המת ויורש אותו (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים ה'ו').

איך הבנת את השאלה? אני מתה

על אף שאיסור האוננות לא נכתב בתורה באופן מפורש, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה עבירה גדולה אשר פסוקים מסוימים נדרשים כמתייחסים אליה[5]. התלמוד דורש את הציווי "לא תנאף"[6] כך: "לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל".[7] בנוסף, הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע"[8] נדרש בתלמוד כציווי "שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה".[9]

מספר דימויים נתנו חז"ל למוציא זרע לבטלה. אחד מהדימויים הוא "כאילו שופך דמים". החכמים התייחסו אל הזרע כאל "חי פוטנציאלי", ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את ילדיו הפוטנציאליים. דימוי נוסף ישנו, לפיו המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו עובד עבודה זרה[10] כלומר מטה את כוח החיים למטרה אישית, כמו שעובדי עבודה זרה מטים את כוח האמונה לעצים ואבנים.[11]

בנוגע לתוקף האיסור ישנה מחלוקת: פוסקים רבים סוברים שהאיסור הוא מדאורייתא, ונלמד ממקורות שונים,[12] ויש פוסקים הסוברים שהוא מדרבנן.[13]

כן. מי ששומר - קדוש.

בוודאי.