לדעתכם אנשים שלא איבדו אדם במלחמה או שלא הכי סבלו במלחמה פחות מתאים שיפרקו על דברים שהם מרגישים?

שואל השאלה:
למה לא. איזו זכות יש לי ליטרלי להתבכיין ולפרוק כשיש אנשים שזובלים יותר ואשכרה איבדו או נלחמו במלחמה או נחטפו

ממש לא. מותר לכל אחד להביע את הרגשות שלו, בין אם הוא איבד מישהו ובין אם לא. כן, יש אנשים שעברו יותר במהלך המלחמה אבל זה לא אומר שהאחרים צריכים לשתוק, הרגשות שלהם גם חשובים.

כי כל אחד והתחושות שלו
הבעיות שלך הכי חשובות כשהם שלך וגם עדיף להתמקד בדברים האלו מאשר לחשוב שמישהו אחר סובל יותר כי תכלאס תמיד מישהו סובל יותר מאיתנו פשוט לא במודע

ממש לא
זה משפיע על כולם בדרכים שונות

^ כל מי שמרגיש שיש לו לפרוק שיפרוק
לא משנה מה ההקשר של זה
בסופו של דבר גם כשאנחנו במלחמה אנחנו עדיין חיים חיים של בני נוער ועדיין יש לנו את הבעיות הרגילות גם אם הן נראות סתמיות עכשיו

שואל השאלה:
לא מסכים איתכם אין לי באמת זכות לפרוק כי זה כמו התבכיינות

אני אישית חושבת שבמשברים אין דבר כזה "אין לי זכות". נכון, יש אנשים שאיבדו את הקרובים שלהם, יש אנשים שאיבדו את חייהם, יש את החטופים שבמידה ועדיין חיים, חיים בפחד ולא יודעים האם יזכו לחיות עוד יום או לא.
אבל זה לא אומר ש*לך* אין זכות להרגיש פחד או חרדה ולרצות לשתף.
להיות עד לכל הזוועות שהתרחשו, לשמוע על המלחמה ולחוות אותה בין אם זה מקרוב ובין אם זה מרחוק, יכול ליצור טראומה ברמה מסוימת. זה משריש פחד, תחושת של חוסר ביטחון אישי, תחושה של חוסר אונים וזה לגיטימי לחלוטין.
זה שאנשים כנראה עברו ועוברים דברים גרועים יותר לא אומר שמה שאתה עובר זה "התבכיינות".

שואל השאלה:
זה כן, כי התבכיינות היא דבר יחסי.
אני לא מרגיש שיש לי זכות ושיש לי לגטימציה לפרוק או להיות עצוב ממש. אני לא גר בדרום בכלל

לגמרי יש לך זכות. המצב הזה יכול להכניס כל בן אדם לחרדה גם אם הבן אדם הזה גר באילת.
זה מצב מפחיד, אתה חי במדינה שלך ומצפה שתהיה בטוחה ובבוקר בהיר אחד אתה מגלה שמאות אויבים חדרו לשטחי המדינה ורצחו אנשים, באותה מידה זה היה יכול להיות אתה אם היית במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. היו שם הרבה אנשים מכל הארץ במסיבה הזו, וחיילים ובני משפחה שהגיעו לדרום ונרצחו.
זה מחלחל לך לנפש וזה הגיוני לגמרי. אתה לא רובוט, אתה בן אדם.
זה מפחיד ומרתיע, ויש לך כל זכות להרגיש ככה ולרצות לדבר עם מישהו על זה. זה שאתה משתף ומתמודד עם זה ביחד עם עוד אנשים לא אומר שאתה מקטין ממה שקרה לאחרים. כולם ספגו פגיעה קשה מאוד, חלקנו יותר מאחרים, אבל הפגיעה היא עדיין פגיעה.

שואל השאלה:
אבל עדיין, אני גם לא בחור שבאמת חווה משהו בחיים ואני גם לא שואף להיות קרבי. אז כאילו אני לא אסבול גם בעתיד וגם מעולם לא הייתי עם דיכאון או ממש חרדות אז אין לי ממש זכות בתור אדם שלא הכי סבל.

שוב, אין דבר כזה "אין לי זכות" אם אתה מרגיש משהו אז עובדתית אתה מרגיש משהו. וזה לא משנה אם תהיה בקרבי או לא, וזה לא משנה מה עשית בחיים שלך או לא.
אם אתה חש פחד, אז אתה חש פחד נקודה.
ומותר לך בהחלט לשתף ולא להחזיק את זה בבטן.

שואל השאלה:
למה מותר לי? ולמה אני שווה מספיק בשביל שיקשיבו לי? הרי אדם שסבל יותר ממני שווה יותר

למה אתה מכמת את הערך שלך לפי רמת הסבל שלך?
למה בן אדם שסובל יותר שווה יותר בעיניך?

שואל השאלה:
כי ככה זה. אנשים מעריכים אנשים שסבלו יותר. אנשים מתייחסים אליהם יותר. הדבר היחיד שעשיתי לאחרים במלחמה הזו בינתיים זה לתרום פחות מ-100 שקל, אפילו לא העזתי לבדוק מה הסוג דם שלי בשביל לתרום דם וחוץ מזה לא דבר מיוחד. אני לא סובל ולא תורם אפילו. אין לי דרך כרגע לתרום אבל זה לא שאני נלחם או תרמתי אלף שקל בשביל להגיד שבאמת תרמתי

זה נשמע דווקא שאתה כן סובל. ואתה מכתיב את הערך שלך לפי כמה אנשים מתייחסים אליך אז קודם כל - זה לא נכון
ודבר שני תזכור שאתה ממש לא היחיד שלא גר בדרום, ואתה לא היחיד שלא גר בדרום וחווה תחושות רעות בגלל המלחמה.
ואחרים כן משתפים ומדברים אחד עם השני למה מבחינתך מותר להם ולך לא?
יש לך דימוי עצמי מאוד נמוך וחוסר הערכה עצמית.
אתה צריך ללמוד שלתחושות שלך יש לגיטימציה ומותר לך לשתף עם מישהו ולדבר עם זה במיוחד עם איש מקצוע.

שואל השאלה:
סובל ממה?
וגם אם אני סובל זה כלום לעומת דברים אחרים

אתה סובל מחרדה ופחד מהמלחמה. ככה זה נשמע.

שואל השאלה:
אני לא

שואל השאלה:
לא הבנתי מה הקשר חרדה ופחד מהמלחמה. אני מפחד בעיקר מהאזעקות ומהחדירת מחבלים

אז למה אמרת שאתה לא יכול להתבכיין ולפרוק? סימן שיש לך משהו לפרוק.
^ לפחד מאזעקות וחדירת מחבלים זה פחד לגיטימי לגמרי.

שואל השאלה:
זה סבל ממש בסיסי...

מזא בסיסי.. סבל זה סבל. תחושה רעה זה תחושה רעה. פחד זה פחד.

שואל השאלה:
זה כמו שאגיד שלכל אחד יש יום רע לפעמים, סתם מצב רוח רע
זה סבל בסיסי, לא אומר שהוא ממש סובל

לא, אין מתאים או לא מתאים
המלחמה משפיעה על כולם. זה מובן שיש כאלה שעברו הרבה יותר מאחרים, אבל זה לא לוקח מהלגיטימציה של הרגשות של אחרים.

שואל השאלה:
^^במלחמה הזאת? אסור. בימים רגילים כן

במלחמה הזו מותר יותר מתמיד.. חלק מהדרך להישאר חזקים זה לשתף אחד את השני ולא להתפרק מבפנים ולהדחיק. אחרת כולם יישברו ואנחנו לא ננצח.
גם אם זה עניין פעוט, תדבר על זה עם מישהו שבאותו מצב כמוך, מישהו שלא גר בדרום, שלא איבד מישהו קרוב אבל עדיין מפחד ועדיין קשה לו.
יש הרבה כאלה, גם פה באתר. ובכללי לדבר עם איש מקצוע זה מאוד עוזר. אבל בכל אופן - כל "הצדקה" שתמצא לזה ש"אין לך זכות" היא לא הצדקה.
אתה בן אדם, אתה מרגיש דברים, הם לגיטימיים ומותר לך לשתף ולדבר על זה.

שואל השאלה:
ובכללי אני מרגיש שאין לי זכות לפרוק דברים כי זה לא שהיה לי משהו יוצא דופן כמו מחלה, חרם או בדידות
כן הרגשתי בודד והיה לי חוסר ביטחון אבל זה קורה כמעט לכל ילד שני בישראל
אז להתבכיין על זה נשמע לי מפגר
אני לא יכול לפרוק לאדם שסבל יותר ממני

שואל השאלה:
אבל אתם לא מסבירים למה

שואל השאלה:
את לא חושבת שאדם שלא ממש סבל דברים יוצאי דופן (היה לי תקופה מאוד רעה בחיים של חוסר ביטחון משווע ועוד דברים אבל הם ממש לא מיוחדים פשוט, הם לא חרם, לא לאבד מישהו ממש קרוב, לא לעבור תאונה, לא לעבור מחלות, כלום שהוא יוצא דופן)

את לא חושבת שאדם כזה פחות שווה, פחות טוב ופחות איכותי מאדם שעבר יותר? הרי אנשים שסבלו יותר חכמים יותר וטובים יותר בטח.

זה לא משנה. אם יש למישהו יום רע אסור לו לשתף עם מישהו אחר ולדבר על זה? רק כי יש ילדים שאין להם אוכל באפריקה?
אי אפשר לחיות חיים בצורה כזו.

תחשוב על זה שתמיד מישהו סובל יותר ממך אז למה ברגיל זה סבבה לפרוק ועכשיו לא? כי אתה יותר מודע לסבל שלהם?

לא, אני לא חושבת ככה.

תשמע, בסופו של יום אי אפשר להדחיק את כל הרגשות שלך ולצפות שהכל יהיה בסדר. זה לא בריא.
אתה יכול להמשיך לחשוב שאין לך זכות אבל אני ואחרים פה אמרנו שלגמרי יש לך את הזכות לדבר ולשתף.
אם אתה לא רוצה או לא מרגיש ש"מותר לך" זה כבר עניין שלך. אבל שתדע שאתה לא חייב להתמודד עם זה לבד, והרבה חושבים כמוני. היחידי שמונע ממך להרגיש טוב יותר זה אתה.
בהצלחה.

שואל השאלה:
אבל הרוב חושבים ככה.

לא הם לא. ואם מישהו כן חושב ככה זה לא משנה ולא צריך למנוע ממך לשתף ולדבר על זה. מה שאחרים חושבים זה עניין שלהם. יש הרבה מאוד שלא חושבים ככה.