3 תשובות
היי חיים שלי אני ממש מבינה אותך ויכולה להזדהות❤ אני בת 19 ואני אחת הרגישות ועדיין לא בכיתי מהמצב, אני חושבת שזה סוג של הדחקה, כי אם באמת נצליח לעכל את כל מה שקרה לא נפסיק לבכות, וזה מנגנון הגנה, וזה טבעי, וזה בסדר
בטח יש עלייך הרבה לחץ ואחריות, וזה לא פשוט לסחוב אחריות שאתה לא מבין מה יהיה מחר, אבל אני מאמינה ובטוחה בעזרת השם שמחר יהיה בסדר, וגם ביום שאחריו, בעזרת השם, יש לנו כוחות, והדברים בשליטה, וצריך להאמין בטוב וגם יהיה טוב בעזרת השם, יש פרק של שבע דקות מפודקסאט בקיר שלי ממש מרגיע, ממליצה לך❤ מעבר לזה נשימות עמוקות ולהוציא אוויר, את מוגנת ובטוחה כרגע
חיבוק ענק יפה שלי ענקי ואני כאן לכל דבר, מותר לשחרר❤
רוצה לדבר?
היי יקרה,
תודה על השיתוף.
הפריקה חשובה מאד נפשית, במיוחד בעיתות משבר ולחץ.
ממילותייך עולה תמונה של 'בת אמא'.
כתוצאה מנסיבות חייך הפכת להיות סוג של אמא לאימך.
אבל את עדיין צעירה הזקוקה לאותו חיבוק אימאי, לתחושה שיש מי שדואג לך, שאת לא לבד.
ואז הגיעה המלחמה, מעגל נוסף של חרדות ותהיות.
ואם היה לך קשה לפני, אז ייתכן ועשיו זה קשה מנשוא.
אני יכול אולי לשמוע ממך קריאה של help the helper.
מחבק אותך בימים לא קלים אלו.
מחזק אותך על היותך בת טובה לאמא, אין מצווה גדולה מזאת.
עזרי כוחות דרך ספורט, מוסיקה, תרגילי נשימות - שמרי עלייך חזקה פיזית ונפשית
מזכיר שלפני הזריחה זוהי השעה החשוכה ביותר.
בסוף יהיה
יהיה טוב
הפרחים ישובו לפרוח
תראה שיהיה טוב
יהיה טוב
גם אם יש עוד דרך לעבור
בסוף יהיה
יהיה טוב
הפרחים ישובו לפרוח
תראה שיהיה טוב
יהיה טוב
גם מתוך החושך יידלק האור
(יסמין מועלם)
מחזק אותך ויותר מאשמח להזמינך, אם תרצי למקום לא שיפוטי שבו תוכלי לדבר ולמצוא אוזן קשבת, בשיחה אנונימית עם אחד המתנדבים שלנו, באתר של עמותת סהר (סיוע והקשבה ברשת).