א.נשים שהתמודדו ו/מתמודדים.ות עם הפרעות אכילה תיכנסו

בכיתה ז היו לי בדיקות גובה ומשקל בבית ספר והתחלתי לשים לב פעם ראשונה למשקל שלי
בכלל זאת הייתה תקופה שלא היה לי ממש ביטחון
ואז בחופש הגדול זה הדרדר מבחינה נפשית
ובתחילת הלימודים הייתה לי דלקת גרון וזה היה שבוע שממש הדרדרתי מבחינה פיזית

1. התחלתי לעבור הטרדות מיניות שהחמירו את המצב הנפשי שלי והדימוי העצמי שלי ובגלל זה התפתחה לי בולמיה בכיתה ח
2. אני לא חושב שהיו סרטים כאלה באותה תקופה, וגם אם כן, לא היתה לי גישה אליהם. סרטים וסדרות שעוסקים בנושא הם חשובים כי הם מעלים מודעות להתמודדות שלנו

שואל השאלה:
^אני לא מדברת על סרטים/סדרות שטוענים.ות שזה קורה רק למי שעשה.תה את זה כדי להיות רזה, אני מדברת על סרטים/סדרות שלא בהכרח מספרים.ות למה זה קורה למשל to the bone, red band society
ואנונימית אני לגמרי מסכימה איתך לגבי מה שכתבת - גם אני נכנסתי לזה עם אפס קשר למראה חיצוני

הכול התחיל מלהסתכל על עצמי במראה ולהשוות לבנות באינסטגרם/ סדרות מצוירות כמו נסיכות וסדרות של אמריקה שהבנות שם תמיד יפות.
סדרות שעוסקות בנושא: שזה מעורר השראה וגורם להשתחרר יותר ולהבין שאני לא שונה מאחרות
(:

איך התחיל-הערות מבחוץ, דיספוריה מגדרית,בדידות, והרבה השפעה עוד מבחוץ על הסטנדרטים
ראיתי to the bone שהשפיע עליי לטובה וגרם לי להבין שאני בוחר בהחלמה שלי ולא משנה מה צריך לחיות ולא לוותר
אני חושב שסדרות וסרטים על זה זה דבר מדהים שמראה הזדהות אני אוהב מאוד לראות דברים על זה זה נותן מקום לפריקה גם

ודיספוריה מגדרית אומרת בעיקרון שאני גבר טרנסגנדר

שואל השאלה:
שולחת חיבוקים לכולכםם3>>

1. לא מזמן ניסיתי לאכול ממש ממש ממש קצת כל יום ומשום מה זה נתן לי הרגשה ממש טובה
נתן לי תחושת הצלחה שבקושי אכלתי משהו ומאז אני *מנסה* לעשות את זה כל הזמן לא בהכרח מצליחה וזה מעצבן אותי

2.האמת שאצלי זה לא קשור לשום סרט כאילו ראיתי סרטים וכתבות על אנורקסיות ואמרתי לעצמי כמה זה נורא ולמה הן לא אוכלות
איזו אירוניה הא
ומה שאני חושבת על סרטים וסדרות כאלה שזה טוב שזה מעלה מודעות שאנחנו רואים מה אחרים עוברים ושאף פעם אסור לשפוט

1. הייתה לי נפילה במצב הרוח (בזמנו חשבתי שאני בדיכאון, אבל מאחר וזה היה לתקופה קצרה כנראה לא הייתי), והדרך שלי להתמודד איתה הייתה איכשהו לפתח הפרעת אכילה. יש לציין שזה עבד עד לנקודה מסויימת, אבל כמובן שזה לא פתרון. עכשיו אני במצב הרבה יותר גרוע, ואני הכי פחות שמחה שהייתי אי פעם.
2. לא. הפרעת האכילה שלי לא התפתחה ממניעים של דימוי גוף או שנאה כלפי ההופעה החיצונית שלי, אז אני לא מרגישה שהייצוג שיש להפרעות אכילה בסרטים וסדרות רלוונטי אליי כל כך. אני מאמינה שהסדרות והסרטים האלה משדרים מסר פשטני של "הפרעות אכילה הן מה שקורה לאנשים חלשים וטפשים שלא מרוצים מהמראה שלהם ונעשים אובססיביים למשקל שלהם", וזה פשוט לא נכון.

התחיל מדיכאון אבל בעיקרון יש מלא סיבות שזה התחיל

זה לא התחיל *בגלל* שראיתי סדרה, אבל זה שראיתי סקינס כן ממש השפיע והחמיר לי את ההפרעות אכילה, אז מהחוויה האישית שלי אני פחות אוהבת סדרות וסרטים כאלו, זה סוג של "מעודד" אותי להגיע למצב גרוע יותר כי כרגע כביכול אני מרגישה שאני עוד בסדר