בא לי כלכך חברים אבל זה זה לא יקרה בגלל החרדה החברתית שלי

תיארת באופן מושלם את איך שהרגשתי בכיתה ז'. היום אני בכיתה ט', המצב מאוד השתפר.. זה עוד לא מושלם אבל השתפר משמעותית. ובתור אחת שהייתה בטוחה שהיא מקרה אבוד, אני מבטיחה לך שאת לא.

את צריכה לצבור ביטחון ולא לקבוע שאת משעממת ובטח שלא אוטיסטית. גם אם את לא ערה לזה, כשאת באה עם הגישה של 'אין לי מה להציע' או 'אני מתפחלצת כל פעם שפונים אליי' את תראי שלא יצליח. את מתייאשת מראש ומשדרת ווייב לא טוב.
תשכנעי את עצמך שאת האדם הכי מעניין על כדור הארץ. תפסיקי לחשוב מה האדם מולך יחשוב עלייך אם תגידי ככה וככה, תצברי ביטחון. כולם כל כך עסוקים בעצמם היום שלאף אחד לא באמת כזה אכפת.
ודרך אגב, כשאני הייתי לבד הרגשתי שכולם שופטים ומסתכלים עליי - אבל זו חרדה חברתית... זה רק מרגיש ככה, אבל אף אחד לא באמת עושה את זה. וכן, לא לפחד לנסות ולדבר עם אנשים (וזה כבר במצב יותר מתקדם). מה יש לך להפסיד? את במילא לא מרוצה מהמצב הנוכחי.

כשאת מדברת למישהו
במקרה הכי טוב: תכירי חבר.ה חדש.ה ותרגישי ממש טוב.
במקרה הכי רע: השיחה פחות תזרום וממשיכים הלאה.

כשאת מתחילה שיחה את יכולה נגיד להחמיא למישהי על השיער שלה או על השם שלה. את יכולה לנסות גם לדבר עם מישהי על מכנה משותף שאת מוצאת בשתיכן ולראות איך זורמים מכאן.
כשאת מחפשת אנשים להכיר זה יכול להיות בהקבצה נגיד, בחוג, תנועת נוער, מסגרת כלשהי ואפילו בכיתה. אם את לא במסגרת כלשהי אחרי הלימודים ממליצה ללכת.

חשוב לי לציין שהדברים האלה הם לא משהו שמפנימים ביום, שבוע, חודש ואפילו חצי שנה. זה לוקח זמן (לי שנתיים) אבל כשאת תתחילי את התהליך שלך יום אחד את פתאום תביני שמשהו בגישה שלך פתאום השתנה. הפסיק להיות לך אכפת מה ילדים שאת אפילו לא מכירה חושבים, את מצליחה לפתח שיחות, יש לך את הביטחון שחלמת שיהיה לך.

המון בהצלחה ואם את רוצה שאני אמשיך לפרט בכיףף 33>>>

שואל השאלה:
יש כאלו שמנסים לדבר איתי אבל אני לא מצליחה להיפתח , זה למה אני מאשימה רק את עצמי במצב