אנשים שהחלימו מאנורקסיה כנסוו

עוד לא החלמתי, אבל אענה בכל זאת.
1. זרקתי לפח כמויות אדירות של אוכל. הייתי מכינה ארוחות ופשוט זורקת אותן.
2. הייתי שמה טיימרים של 24 שעות ומשכנעת את עצמי שאם אני נשברת ואוכלת משהו לפני שהטיימר נגמר, אין לי כוח רצון ואני חלשה.
3. הייתי מסתובבת שעות בסופר ופשוט מסתכלת על מוצרים, ואז יוצאת בלי לקנות כלום. הייתי מנסה לשכנע את עצמי שאם אני רואה אוכל זה מספיק קרוב ללאכול אותו. לכן גם הכנתי והרחתי כל מיני מאכלים, בלי לגעת בהם.

אלו לא דברים ממש משוגעים, כשאני חושבת על זה. הדבר המשוגע באמת הוא הברור מאליו - להגביל באובססיביות את צריכת הקלוריות שלי, תוך מודעות לנזק שזה עושה לי.

שלמרות שאיבדתי את המחזור עדיין המשכתי לספור קלוריות ולהיות בגרעון למרות שכל כך רציתי להחזיר אותו וחייב לעלות בשביל זה במשקל

חטפתי הרעלת מים סיפור מצחיק

^וואי, כנ"ל. שתית לפני שקילה?

הכי דוחה שעשיתי נראלי היה לשתות מלא מים מהברז בשירותים של הדיאטנית שלי לפני שקילה(הברז היה באותו חדרון של השירותים והיה שם קצת חלודה - ובלי קשר אני לא שותה מים מהברז בכלל זה היה דוחה ברמות)
זרקתי מלאא פעמים אוכל - תמיד בבית ספר ולפעמים גם בבית כשהייתי בהשגחה ואמא שלי לא שמה לב דחפתי אוכל לכיס וזרקתי אותו אחר כך
הייתה פעם אחת שאמא שלי הביאה לי פרוסת עוגה לחדר ואמרה לי לאכול אותה והתחשק לי אז התיישבתי עם הפרוסת עוגה ליד האסלה ולעסתי ביס ואז ירקתי אותו לאסלה ושוב ושוב עד שסיימתי
אני שותה כמויות של מים כי אני מפחדת שיהיו לי סימני מתיחה בגלל שאני אוכלת, ואני תמיד שותה אותם במכה כי אני שונאת את הטעם של זה(בקבוע שלי ביום זה ליטר במכה ועוד שני חצאי ליטר במכה, היו לי גם פעמים של ליטר וחצי ואחר כך כאב לי הראש והבטן ברמות מטורפות)
הייתה לי מחברת שהייתי כותבת בה כל יום מה אני אוכלת וכמה קלוריות יש בזה
פעם הייתי צריכה לאכול חצי שקית במבה וזה לא היה נראה לי מספיק מדוייק לחצות לפי העין אז ספרתי כמה במבות יש בשקית וחילקתי בדיוק חצי חצי
ובטח היה עוד אבל לא עולה עכשיו
אה ולא בדיוק החלמתי(הרעבתי את עצמי תקופה, עברתי תקופת החלמה והחלמתי, וכשהתחילה המלחמה חזרתי לזה)

אמאלה, כל כך עצוב לי לקרוא את כל מה שכתבו כאן.
אני פשוט זוכרת שקצת איבדתי צלם אנוש בתקופה הזאת, הייתי צמה פחות או יותר, ואז מתפרקת כשאני רואה חתיכת עוגה על המדרגות במקום ציבורי ופשוט טורפת אותה. אחר כך הייתי שונאת את עצמי ומנסה לגרום לעצמי להקיא בעזרת עיפרון מלוכלך שמצאתי איפשהו, תוך כדי בכי מטורף. שתיתי כמויות לא נורמליות של מים עד לכאב בטן מטורף, צמה מתוך רגשות אשמה, רואה אוכל כלשהו וחוזר חלילה.

ברוך השם שהתקופה הזאת נגמרה לפני שנתיים והבראתי לחלוטין.
מאחלת רק טוב לכולן❤

שואל השאלה:
או כדיי לא לעלות במשקל

לאכול כף אורז ביום וכוס מים