הסבר על משמעותה של המזוזה - איפה אני יכולה למצוא הסבר על המשמעות של המזוזה?

כאן

גם כאן

המשמעות המילולית ''מזוזות'' הן אותן אותיות "זז-מוות"
ז"א ע"י המזוזה לא יכול "המשחית" להכנס הביתה.
והזהר הקדוש אומר שזה נכון במיוחד לגבי המנשקים אותה בצאתם ובבואם, וע"י כך מקדשים שם שמיים ונשמרים מכל רע.

מזוזה מהי

המקור בתורה לכתיבת מזוזה נמצאת בפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע" בהן כתוב "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". באופן פשוט נראה מפרשיות שלו שהתורה רוצה שאנחנו נדאג שהתכנים שנמצאים בפרשיות אלו יקיפו את היהודי מכל עבר. הוא ישנן אותם לבניו וידבר בהם בכל מקום ובכל זמן, וישים אותם על ידיו וראשו, ויכתוב אותם על מזוזות ביתו.

שתי הפרשיות הללו כוללות יסודות מאוד בסיסיים מהאמונה היהודית. פרשת שמע כוללת את האמונה בקב"ה ואת ייחודו. “שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". חז"ל כינו את תוכן הפרשה כקבלת עול מלכות שמיים. והפרשה השנייה כוללת את האמונה במצוות ובשכר ועונש. בלשון חז"ל פרשה זו נקראת קבלת עול מצוות.

התוכן הזה של שתי פרשיות אלו הוא שנכתב במזוזה. אנחנו חוזרים על שתי פרשיות אלו כחלק מקריאת שמע פעמיים ביום בבוקר ובערב, וגם פרשיות אלו נכתבות בתפילין. שתי פרשיות אלו נכתבות על גבי קלף מעור, בכתב סת"ם – שהוא כתב מיוחד שמיועד לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. את הקלף שמים בבית מזוזה וקובעים בקירות חדרי הבית בצד ימין.

ההסבר הפשוט לטעמה של המזוזה קשור לכך שדבר זה יהיה תזכורת קבועה לעם ישראל, על עיקרי האמונה שלהם. כשאדם מוקף מכל עבריו בתכנים אלו של יראת שמיים הם מזכירים לו את ייעודו. דברים אלו סוכמו בצורה יפה על ידי הרמב"ם בהלכות מזוזה:

חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכול תמיד. וכל עת שייכנס וייצא, יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא--ויזכור אהבתו, וייעור משינתו ושגייתו בהבלי הזמן; ויידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו--מוחזק לו, שלא יחטא: שהרי יש לו מזכירים רבים; והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר "חונה מלאך ה' סביב, ליראיו; ויחלצם"

הרב מלמד מוסיף שהבית פעמים רבות יוצר ניתוק של האדם ממקורו. הוא נכנס לתוך הבית ומרגיש שיש לו קירות איתנים שמגנים עליו מכל עבר והוא לא נזקק לדבר. ניתן להוסיף שפעמים רבות הכניסה לבית גורמת לאדם לוותר על ערכיו בגלל הדאגה לקיום הבית ולהתברגנות, ולכן יש צורך להזכיר לאדם את מקור החיים שלו.
נראה גם שקביעת דברים אלו בפתח הדלת של בתי ישראל מכריזה כלפי חוץ על האמונה של עם ישראל בקב"ה כלפי חוץ. שימת המזוזה מזכירה את הדם שעם ישראל מרח על מזוזות הבתים והמשקוף במצרים בזמן קורבן פסח. עם ישראל משחזר את מעשה הברית הראשון שנעשה בינו לבין הקב"ה עוד במצרים ומכריז לכל באי עולם על ברית זו.

בדברי חז"ל ניתן לראות שהמזוזה מגנה על עם ישראל. חז"ל מספרים שאחרי שהמלך הפרסי ארטבן שלח לרבי יהודה הנשיא מרגלית יפה, הוא החזיר לו בתמורה מזוזה. רבי יהודה הנשיא הסביר את מתנתו בכך שהמלך שלח לו מתנה שצריך לשמור עליה והוא שלח לו מתנה ששומרת עליו אפילו כשהוא ישן.

חז"ל מספרים גם אונקלוס הגר שהגיע לעם ישראל והתגייר. אדריאנוס קיסר שלח שליחים אחריו להחזיר אותו והוא אמר להם שדביקותו בעם ישראל נובעת מהמזוזה. בדרך כלל מלך משאיר את עצמו בארמון ולוח את עבדיו לשמור עליו מבחוץ ואילו הקב"ה שם את שמו מחוץ לבית ושומר על עבדיו.

נוהגים לכתוב על המזוזה מבחוץ "ש-די" שהוא אחד משמותיו של הקב"ה ויש בשם זה רמז לשמירה על עם ישראל - “שומר דלתות ישראל". אמנם חשוב להדגיש שהסיבה לשים את המזוזה היא בגלל שה' ציונו בה ולא כדי להרוויח ממנו את השמירה.

בספר החינוך
ראי בקישור פסקה שנייה

אפשר להכנס לאתר הדברות.