לא מצליחה לירדם באלי לבכות המלחמה הזאת וכל הבומים מחרפנים

שואל השאלה:
למה אתה /את ערה בשעה כזו

שואל השאלה:
אני בכללי לא נלחצת מבומים השבוע היה לנו מט"ח 50 פלוס טילים לעבר נתיבות ואני הייתי לבד בבית ישינה והתעוררתי מהבומים של הטילים לא שמעתי תאזעקה לא נכנסתי לממד לא חשבתי שיש אזעקה בכלל
וכולי נכנסתי להלם כזה זהה היה כמו זיקוקים וזה תופס אותי מאז ימח שמם

היי יקרה,
כל אזרחי המדינה חיים בדכדוך, כמו צל כבד, שלא עוזב.
את, שחווית ארוע נקודתי ומלחיץ, אולי חשה משהו שהוא מעבר לתחושה כללית מבאסת.
התקופה היא אכן קשוחה, לא נכון הוא לייפות אותה.
האתגר שלנו הוא איך אנחנו שומרים את הראש מעל למים, במיוחד שהמים סוערים.
מציע אולי לסדר את המחשבות שלך ב'תלוי בי' / 'לא תלוי בי':
מה שתלוי בך - ההתנהלות שלך, לשמור על עצמך, לעשות דברים שעושים לך טוב.
מה שלא תלוי בך - המלחמה וכל מה שהיא מייצגת. נסי ככל הניתן פחות להדהד לעצמך את כל מה שלא תלוי בך.
מחזק אותך ומזמין אותך לצ'ט עם המתנדבים שלנו.