צריך עזרה נפשית

יש מישהו שאתה יכול לפנות אליו?

שואל השאלה:
לא חושב לא

כנל גם אני כמוך מאז הקורנה אני יודעת מה אתה עובר אני איתך תדבר איתי אם באלך

גם לי יש חרדה חברתית ואני יכולה להבין מה אתה מרגיש אולי פסיכולוגית תוכל לעזור? למרות שאמרת שאתה לא בטוח

מזדהה...

חח נשבע מאז הקומונה הכול התחיל להיות ממש מוזר

פסיכולוג/ פסיכאטר
גם אם אתה חושב שזה לא יעזור זה יכול לעזור מאוד וכדאי לנסות

האמת שאני דיי מבינה אותך

פסיכולוגית?

שואל השאלה:
אני לא רוצה להטריח את ההורים לשלם עליי לפסיכולוגית, לי אין כסף ואני גם לא במצב של לעבוד

שואל השאלה:
למה אתה חושב שאימונים זה לא בריא?

שואל השאלה:
אנסה, תודה

לך לפסיכולוג

אם אתה צריך פריקה אני פה

תלך לטיפול

אני חייבת להתערב תקשיב אני בת 20 ושנתיים בערך סגורה בבית אני לעומת הרבה אחרים הולכת עם מסכת פה שנתיים לפני הקורונה כלומר שהייתי בגיל 13/15 התחלתי ללכת איתה כי באותה תקופה לא יכולתי להיות סביב אנשים או ליצור קשר עין... ואז היה איזה פורים ששמתי מסכה שלמה כאילו תחפושת... הרגשתי כאילו המסכה מגנה עלי והיה קצת קל יותר ליצור קשר עין כי לא בהכרח רואים אותי יוצרת אותו... באותה תקופה לא ממש רציתי לחיות המסכה הייתה כמו מגן... בזמן הקורונה אנשים הפסיקו להסתכל עלי גם בגלל זה אז השגתי קצת שקט היום שוב אני קצת מקבלת מבטים למרות שהקורונה טכנית עוד כאן פשוט עם חיסון וכל זה... בכל מקרה אני המשכתי עד היום לחיות בעיקר בשביל החתולה שלי ואני לא רוצה שאנשים אחרים ירגישו רע כמו שהרגשתי אני לא אומרת לך עכשיו אני אפתור לך את הבעיות עם המסכה אבל כן אולי יש משהו שיכול לעזור לך להגן על עצמך... אולי איזה משהו חדש ללבוש התעסקות במשהו אחר תוך כדי שאתה בחוץ משקפיים אולי שיראה יותר "נורמאלי" למי שלידך... בין אם משקפי ראייה מזויפות או שמש... הייתה תקופה קצרה לפני הקורונה שאמא שלי גילתה על המסכה וחשבה שזה טיפשי ומטורף.. אז העדיפה לתת לי ללכת עם משקפיים.. מאוחר יותר הבינה כמה קשה לי ושרע לי מול אנשים אז נתנה לי מה שבא לי לעשות... וזה לא בושה ללכת עם משהו קצת שונה אם הוא עוזר לך.. כי מבטים של אנשים אומנם אני שונאת אבל הם יהיו תמיד בין אם קצת או הרבה עדיף שיהיה לי דרך להתמודד איתם שזה לצערי מסכת פה קצת חסר אוויר לפעמים חח... יש הרבה שאחרי הקורונה היה להם מוזר להוריד אותה אני לא הורדתי כמובן.. אני כן מקווה שבעתיד לא אצטרך את המגן הזה אבל לפעמים כדי להרגיש את החיים ולהיות בתוכם מגן הוא משהו חשוב.. הוא יכול להיות תסרוקת מסוימת קעקוע אפילו דרך חיים חדשה.. אבל הוא שם.. אני ליד אמא שלי לא עם מסכה אבל סבתא שלי לעומת זאת אני לא בקשר טוב גם לא הייתי הפסקתי לדבר או לפנות אליה ומידי פעם אני יוצאת מהחדר עם מסכה לפעמים בלי תלוי במצב רוח שלי כי היא לפעמים זורקת הערות נוראיות.. ליד חברים לדוגמה אני גם מצליחה להיות בלי המסכה וכשאני אוכלת לפעמים שמה יד כי מרגיש מוזר אבל בסופו של דבר אני כרגע ללא עבודה כן יש לי בגרות מלאה לא הצלחתי אבל להתגייס בגלל החרדות שלי.. הם חשבו שאני לא מתאימה ועם המצב במדינה עכשיו כנראה הייתי בצפון דרום אוי ואבוי עדיף שלא עדיין מכבדת את צה''ל ואת מה שהחיילים כרגע מפקידים ומסכנים.. כרגע אני בתהליך שרק התחיל עם פסיכולוגית לחצי שנה כדי שבסוף תדווח לביטוח לאומי כדי שיכירו בחרדות ובקושי שלי סביב אנשים ובכללי מחוץ למה שנקרא קונכייה שלי.. אבל מה בעצם כל זה אני מספרת כדי שתראה שיש הרבה דרכים לבחור לכל מה שהצליח בו גם אם לא.. פסיכולוגית יכולה לעזור לך אבל גם למצוא את האחת או האחד אגב הנכון קשה לקח לי הרבה זמן למצוא מישהי שבאמת תקשיב ותבין מה עברתי בחיים ומה הקושי הזה.. גם אם אתה לא חושב שזה יעזור יש כאלה שכן ואם לא לפחות היה לך מקום לפרוק טיפה כי הם בכל זאת יושבים כדי להקשיב.. אז תנסה להמשיך לחפש דרכים דברים מגנים.. אולי תמצא את האחד המתאים לך והדרך שאתה רוצה.. למזלי מצאתי דרך משלי שהיא לחיות בשביל החתולה שלי רציתי להיות הרבה דברים זמרת יוצרת צלמת אומנית כזאת או אחרת אבל לא הכל קל ומושלם.. צריך לקחת מה שאפשר מזה... החתולה שלי והמסכה הם דברים שכרגע יכולים לעזור לי להמשיך.. כי אם לא בשביל עצמי אז בשבילה ואחריה? נגלה הלא כך? וואי הזדקנתי... בכל מקרה ואני מאוד מקווה שיהיה לך טוב..ותחיה! גם כשקשה כי באמת שלא יודעת מה עברת אבל ללא ספק להגיע למה שהגעת אליו בכתיבה כאן רק מראה שאתה מנסה לעשות משהו.. ושעברת לפחות משהו כמוני.. אני לא אפרט על עצמי יותר אבל היה לי חשוב לתת דוגמה אישית כדי שתדע שאתה לא היחיד.. וגם לצערנו עם עולם שאין בו דבר כמו מושלם לא האחרון... אבל מותר להיות עצובים.. רק אל תשכח לחפש חיוך כן? אם הגעת עד לכאן סליחה על החפירה ובהצלחה גם אם לא הבנת הרבה ממה שכתבתי..

נהיית לך חרדה חברתית וזה בסדר ונורמלי לגמרי, אני ממליצה לך למצוא עוד תחביבים חוץ מהחדר כושר, זה יעזור לך וירגיע אותך
לגבי הקשר עין זה משהו שיעבור עם החרדה החברתית
תנסה לדבר אפילו עם אנשים פה מסטיפס ולשתף אותם מה עובר עליך, יש פה כל כך הרבה אנשים שיכילו ויעזרו - זאת המטרה של סטיפס
לאט לאט תנסה למצוא אנשים חדשים להכיר
ולאט לאט לבנות את הסביבה והקשרים שלך.
זה לוקח זמן, לכל אחד זה עובר בזמנו, הכי חשוב זה לנסות עד שזה קורה
לגבי העתיד, תנסה לשבת עם עצמך לשמוע מוזיקה ושירים (אם אתה אוהב) ופשוט לחשוב - רק לחשוב, אתה גם יכול לרשום את המחשבות שלך במחברת ולמצוא את הרצונות שלך, מה תרצה להיות בעתיד ותעשה סימולציה של איך הולך להיות, ממש תדמיין לך בראש את כל מה שהולך לקרות בצורה חיובית ואופטימית.
בהצלחה ;)
(אם תרצה לדבר אני פה תמיד :)

אגב יש פסיכולוגים/פסיכיאטריים בחינם מהקופת חולים זה כבר תלוי אם ההורים שלך שמו אותך בכלל בקופה או פשוט כשצריך הולכים לתור במרפאה המועדפת עליהם... אבל לא בהכרח כולם שם טובים אגב ההוא מלמעלה שנגד כל הדברים האלה סתם אנטי.. יש כאלה שלא עוזר ברור אבל זה לא רוב לפה או לשם... גם לא כל פסיכולוג הוא טוב.. ולהתאמן או לא תלוי בגנים של הבן אדם והמצב הרפואי לא בדעות קדומות... בטח שלא אחד שכותב על מראה ואולי גייז יסתכלו עליך -_- אז פשוט תנסה לראות מה יכול לקחת אותך הלאה...
(כן מסכימה שהרבה תרופות זה שטויות אבל זה דעה זה לא הוכחה)
אגב יכול לכתוב לי גם כי אממ אין לי הרבה מה לעשות פנויה לפחות חצי שנה xd

תעשה מה שאתה אוהב לעשות
אתה אוהב ללכת לחדר כושר
תמשיך ללכת ולהתמיד תעשה דברים
שכיף לך לעשות

אנשים הוא אמר לא פסיכולוג



אני באותו מצב כמוך אבל לא בגלל הקורונה ואני גם מחפשת עזרה

גם לי יש סוג של חרדה חברתית, זה לא ממש כמו שלך נשמע ששלך הרבה יותר חמור אבל גם לי יש סוג של שאני פשוט לא מרגישה בנוח ליד אף אחד ואני לא יודעת מה להגיד בכלל או להגיב לאנשים על מה שהם אומרים לי קשה לי להגיב לאחרים ואני מרגישה שאנשים מתייאשים ממני ונמאס להם ממני מהר...

אמרת שאתה לא יכול ליצור קשר עין עם אנשים וזה בעיקר הבעיה אבל יש לך ביטחון בוואטצאפ למשל? או שגם שם אין לך ביטחון בכלל?

נ. ב אם אתה רוצה אתה מוזמן לבןא לפרטי ונעשה שחנש.... גם לי חסר חברים אני ישמח לרכוש אחד לפחות באינטרנט

אםא תה צריך תמיכה אתה יכול לפני אליי בפרטי

שואל השאלה:
היה לי ביטחון ממש אבל עכשיו הוא נעלם כבר אין לי ביטחון
אני יכול להתכתב עם אנשים, לדבר והכל אבל זה בכל זאת ממש קשה לי
אני יודע שזה רק הולך ומתדרדר ואני מפחד אני רוצה שזה ייפסק

אם המצב שלך מרגיש באמת רע, תפנה לער"ן (עזרה ראשונה נפשית, לא עולה כסף).
תיקח הפסקה מכל מה שהוא לא חובה, תישן יותר, תאכל אוכל שיותר יהיה לך כיף לאכול.
תשפר את המציאות שלך ואיך שאתה מתייחס לתקופה הזאת.
זה יעבור. הכל בסדר.

שמע אני יכולה להגיד לך משהו, כולנו עוברים קשיים, וזה בסדר לפעמים לצאת משפיות..
מי אמר שתמיד הכל מושלם ?
אנחנו בתקופה כזאת של לחץ ובסטרס,
אנשים בחרדות כי אין להם בהירות בחיים...
ההיפך מחרדה זה תחושת מסוגלות, ביטחון,
כשבנאדם נמצא בסביבה שמעריכים אותו, ולא סביבה ביקורתית.
כמישהי שחוותה בקורונה משבר אני פשוט נלחמתי על עצמי,
לפעמים זה פשוט לשבת עם עצמך ולנשום לעשות מה שעושה לך טוב, לפעמים שיחה עם חברה או בעלת מקצוע היו עוזרים מאוד,
וזה בסדר אנחנו לא מלאכים, אנחנו מתייעצים כדי לקבל כלים ואני מאמינה שיש לך את הכוח לחשוב עם עצמך ולקבל בהירות כלפי החיים.
אני מזכירה לך שזה בסדר להיות רגיש זה בסדר להיות יוצא דופן, כל אחד פה הוא נשמה מיוחדת בפני עצמה.
אז איש מקצוע לוקח כסף
יש לך אפשרות להשיג כסף ?
היי
הכל בסדר.
אם תצטרך משהו בפרטי בשמחה