אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כמעט על כל דבר ואני תמיד מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר בגללה. איך ללמוד להתעלם??

אני מרגישה כאילו היא מנסה לשלוט בכל פעולה שלי כדי שאני אהיה "מושלמת' וזה ממש מרסק לי את הבטחון כי אני אף פעם לא יכולה להרגיש בסדר. מה ביקשתי? יום אחד בלי שהיא תעיר על כל דבר קטן? זה עד כדי כך קשה?
אני לא יודעת למה אבל ממש אכפת לי ממה שהיא חושבת עליי אז אני לוקחת כל הערה שלה ללב; לפעמים זה סתם הערות קטנות אבל אם זה היה קורה לכם כל יום בטח גם הייתם משתגעים. כמה אפשר להעיר לבן אדם?
גם נגיד אתמול בערב, המשפט הראשון שיוצא לה מהפה זה "איזה בלאגן הבית".
לא מה קורה, מה שלומך איך היה היום?
וכן המטבח היה מבולגן כי הכנתי לי ולאבא שלי לאכול סנדוויצ'ים עם פסטרמה ומלפפון חמוץ ואני בעצמי הייתי גם באמצע ביס והיא יודעת שאני בחיים לא משאירה בלגן אחרי. איך שסיימתי לאכול סידרתי.
אז מה דחוף להעיר?
או שעל כל דבר שאני עושה בדרך מסוימת היא אומרת זה לא טוב
לא עוזר לדבר איתה על זה כי היא אומרת שאני "דרמטית" וסתם מגזימה וכשאני כועסת אז אני "מתנהגת כמו ילדה קטנה." וכמובן שאי אפשר לדבר איתי . זה המשפט האהוב עלייה
בבקשה תעזרו לי.