3 תשובות
הנציבים האחרונים ( פונטיוס פילטוס, ונטידיוס קומנוס, גסיוס פלורוס ), הידרדרות ביחסי יהודים-נוכרים, בעיות כלכליות וחברתיות, קנאות בקרב היהודים, ציפייה משיחית
שואל השאלה:
התכוונתי כאילו גורם מדיני גורם דתי גורם כלכלי.. דברים כאלו
התכוונתי כאילו גורם מדיני גורם דתי גורם כלכלי.. דברים כאלו
גורם כלכלי:
המיסים שהטיל השלטון הרומי על היהודים הכביד עליהם מאוד והחמיר את מצבם הכלכלי. מצבם של העניים בקרב העם הוחרף לאור ניצולם על ידי העשירים, מה שגרם לקיטוב חברתי גדול בחברה היהודית. מצב זה גרם להתגברות ההתנגדות היהודית לשלטון הרומי מצד דלת העם ( האנשים הפשוטים והעניים ). ברחבי הארץ קמו קבוצות של לוחמים שאליהן הצטרפו כל העת איכרים מרוששים שאיבדו כל תקווה להתאוששות כלכלית וכבר לא היה להם מה להפסיד.
גורם חברתי:
המתח התמידי ששרר בין היהודים לבין הנוכרים הלך והחריף בתקופת הנציבות השנייה. התנפלויות הדדיות יום-יומיות שהיו בין שני הצדדים הפכו לדבר שבשגרה. הרומאים נטו בדרך כלל לצידם של הנוכרים, מה שהחריף את השנאה כלפי הנוכרים ואת היחסים בין היהודים לשלטון ברומא.
גורם לאומי:
בקרב העם הלכה והתפשטה גם קנאות אידיאולוגית שמשמעה הרצון להשתחרר מעול שלטון זר ולכונן חירות לאומית. השאיפה לחירות לאומית הובילה רבים לאחוז בנשק ולהפנותו נגד רומא ונגד אלה שנחשבו על ידי הקנאים כמשתפי פעולה עמה, במטרה להשיג את אותה חירות.
גורם דתי:
הכניעה לשלטון הקיסר הרומי נתפסה בעיני רבים כחטא דתי הגובל בכפירה. רבים טענו כי אין להשלים עם קיומו של שלטון זר בארץ ישראל כפי שאין להשלים עם עבודה זרה. האמונה בעזרתו של אלוהים במאבקם לחירות עודדה אותם לאחוז בנשק נגד רומא החזקה.
גורם משיחי:
בקרב העם צצו והתפשטו תנועות משיחיות ( שבישרו על ביאת המשיח ) אליהן הצטרפו אנשים שהיו כמהים לגאולה מהירה ממצבם הקשה, הצטרפות המעידה על המוכנות למרוד בשלטון החזק.
המיסים שהטיל השלטון הרומי על היהודים הכביד עליהם מאוד והחמיר את מצבם הכלכלי. מצבם של העניים בקרב העם הוחרף לאור ניצולם על ידי העשירים, מה שגרם לקיטוב חברתי גדול בחברה היהודית. מצב זה גרם להתגברות ההתנגדות היהודית לשלטון הרומי מצד דלת העם ( האנשים הפשוטים והעניים ). ברחבי הארץ קמו קבוצות של לוחמים שאליהן הצטרפו כל העת איכרים מרוששים שאיבדו כל תקווה להתאוששות כלכלית וכבר לא היה להם מה להפסיד.
גורם חברתי:
המתח התמידי ששרר בין היהודים לבין הנוכרים הלך והחריף בתקופת הנציבות השנייה. התנפלויות הדדיות יום-יומיות שהיו בין שני הצדדים הפכו לדבר שבשגרה. הרומאים נטו בדרך כלל לצידם של הנוכרים, מה שהחריף את השנאה כלפי הנוכרים ואת היחסים בין היהודים לשלטון ברומא.
גורם לאומי:
בקרב העם הלכה והתפשטה גם קנאות אידיאולוגית שמשמעה הרצון להשתחרר מעול שלטון זר ולכונן חירות לאומית. השאיפה לחירות לאומית הובילה רבים לאחוז בנשק ולהפנותו נגד רומא ונגד אלה שנחשבו על ידי הקנאים כמשתפי פעולה עמה, במטרה להשיג את אותה חירות.
גורם דתי:
הכניעה לשלטון הקיסר הרומי נתפסה בעיני רבים כחטא דתי הגובל בכפירה. רבים טענו כי אין להשלים עם קיומו של שלטון זר בארץ ישראל כפי שאין להשלים עם עבודה זרה. האמונה בעזרתו של אלוהים במאבקם לחירות עודדה אותם לאחוז בנשק נגד רומא החזקה.
גורם משיחי:
בקרב העם צצו והתפשטו תנועות משיחיות ( שבישרו על ביאת המשיח ) אליהן הצטרפו אנשים שהיו כמהים לגאולה מהירה ממצבם הקשה, הצטרפות המעידה על המוכנות למרוד בשלטון החזק.
באותו הנושא: