כול אלה שאחד ההורים שלהם מגויסים תפרקו פה

בא לי לחזור לפה כשאני אצטרך אז תתעלמו מההודעה וכדי שלא יורידו לי את התגובה;
אבא שלי היה מהשביעי באוקטובר עד לפני שבועיים והוא חזר עכשיו לתמיד (אלא אם נתחיל עם הצפון אז הוא יוקפץ שוב), זה היה קשה ממש:(

לא גייסו את אבא שלי כי הוא פוסט טראומתי מלבנון אבל גייסו את רוב המשפחה המורחבת שלי בסה"כ זה לפחות 25 אנשים וזה ממש קשה, כל פעם שאני רואה הותר לפרסום בא לי לבכות ואני רועדת כשאני פותחת את זה.
ואיבדתי מתחילת המלחמה מישהו בכל מה שאפשר.
גם מהמסיבה, גם נחטפו ונרצחו, וגם חייל.
ממש קשה לי ואני כבר לא מסוגלת לבכות, אני מרגישה כאילו הרגשות שלי נכבו.
אבל אני עדיין מרגישה את הכאב וזו הרגשה מזעזעת, שאי אפשר אפילו להתחיל לתאר.

הקפיצו את אבא שלי ב7.10 עכשיו הוא בבית עד מחר בבוקר זה פשוט לחיות עם הורה אחד זה כמעט בלתי אפשרי אני מנסה להסתיר את הקושי ואני מצליחה אבל מבפנים אני מפחדת כל שנייה לפני שבועיים הוא נכנס לחאן יונס ואז הודיעו על ה21 חיילים שנפלו ופחדתי עליו ויש עוד הרבה אבל נגמרו לי האצבאות

אבא שלי מגויס מה7.10 בקושי חוזר הביתה אמא שלי עכשיו הרבה יותר עמוסה בעבודה ואני ילדה בכורה והכל נופל עלי, אני מתה מפחד שיקרה משהו, נאטמת רגשית אני בקושי בוכה בקושי צוחקת בקושי ישנה בקושי אוכלת, הכל נהייה לי יותר קשה אני לא מצליחה ללמוד כלום בבצפר ואני מסתובבת בעולם בתחושה שאפחד לא רואה ומבין אוצי