סוג של פריקה בבקשה תכנסו למרות שזה ארוך

אני חושבת שאני בדיכאון - אני מרגישה ממש מצוברחת ואין לי חשק לאכול או אפילו לשחק בטלפון - אני מגיעה למצב של איזה 10 שעות בטלפון וזה אפילו לא מעניין אותי זה נטו להעביר זמן ואני עדיין מרגישה שכל היום לפניי.. לפני איזה 3 שבועות הזמן מסך שלי היה בממוצע 4 שעות וגם זה אחרי שהייתי די הרבה בטלפון שתבינו את המצב.
בזמן ההפסקות בבית ספר אני בסדר ובשיעורים גם קצת מדברת עם חברה אבל איך שאני חוזרת לבית כל המצברוח יורד לי בשנייה. גם בבוקר אני כזה למה אני קמה גם ככה אני לא עושה כלום וגם ככה אין לי מה לאכול אז למה לקום? אבל ב"ה אני מדברת עם חברות שלי ואז מבינה שיש לי למה לקום אבל אז שוב זה קורה בבוקר ואני צריכה להזכיר לעצמי שיש לי את החברות שלי. גם אני לא מכינה לי אוכל ללימודים או שאני מכינה ולא אוכלת ואני יודעת שזה לא טוב אבל באמת שאין לי חשק לאכול - אני רואה אוכל ואומרת לא בא לי, פשוט לא בא לי. ואני מעבירה את היום רק על כוס קורנפלקס וארוחה אחת ואני ערה הרבה אז אני גם כל הזמן רעבה ואני לא יודעת מה לעשות:(
אני גם מתעצבנת על המשפחה שלי על שטויות ולא יכולה לשמוע אותם יותר כי כל דבר זה צעקות וריבים גם בלי קשר אליי ואני כל היום בחדר וזה לא טוב בכלל.
והיום אבא שלי אמר לי כזה: מה קורה? למה לא שומעים אותך הרבה בזמן האחרון? ואני ביישנית ובכל מקרה לא שומעים אותי הרבה וזה היה כמו איזה כאפה, כאילו גם ככה בקושי שומעים אותי והוא שם לב לזה (ולא חשבתי שהוא זה שיראה את זה כי הוא הכי פחות בבית משאר המשפחה שלי ודווקא הוא קלט)

מה אפשר לעשות כדי להעביר את זה? אני בקושי אוכלת אבל אני רעבה וזה ממש משגע אותי כי אני רוצה לאכול אבל לא בא לי את האוכל עצמו וגם עד שאני מוצאת משהו סביר לאכול פתאום יש בעיה ואז שוב אין לי מה לאכול זה מרגיש לי כמו איזה לופ לא נגמר:(
פליז תעזרו ליי בהתחלה חשבתי שזה סתם תקופה כזאת אבל לא נראה לי