תשובה אחת
הבלדה מסופרת באמצעות דו-שיח בין אם לבנה, ששמו אדוארד. האם שואלת את בנה מדוע חרבו נוטפת דם ומדוע הוא עצוב כל כך. הבן בתגובה אומר לה שהוא הרג את הנץ שאותו גידל.

האם שמה לב שתשובתו של בנה היא שקר, ועונה: "מעולם לא היה דם הנץ כה אדום". לאחר מכן, הבן עובר לטענה אחרת, שלפיה הרג את הסוס שלו: "כי הכיתי סוסי האדמון-ושחום, ההדור והקל- ברגליו, הה!". האם מבינה שבנה עדיין לא דובר אמת, וטוענת שהדם שעל חרבו של אדוארד הוא לא מדמו של הסוס. לאחר מכן, אדוארד מספר את התשובה האמיתית לשאלת אימו: "את אבי שאהבתי קטלתי היום, אויה לי לעולמי עולמים, הה!".

לאחר שאלות אלו, מתחילה האם לשאול שאלות לגבי עתידו של בנה. תחילה היא שואלת כיצד יכפר על החטא הנורא שעשה: "ובמה תכפר עוונך הכבד". אדוארד אומר שיירד לים: "בסירה שמנגד הימה ארד". האם שואלת אותו מה יקרה לביתו ומגדליו, וכן מה לגבי עתיד האנשים המקורבים אליו, בני משפחתו: "ולבניך ולאשת-חיקך כדת, מה תצו כי תשוט אל לב ים, הה?". אדוארד אומר שיהיה עליהם להסתדר לבד, וכי הוא לעולם לא יראה אותם שוב: "העולם הוא גדול – לא יצאו לפשוט יד, כי פניהם לא אראה עד עולם, הה!".

בסוף הבלדה, האם שואלת על עתידה: "ולאמך הורתך, זו אמך יקירה, מה בפיך, הגידה נא, בני הה?". לפתע, הבן מטיל על אימו קללת גיהנום: "קללת גיהנום לך בפי למארה כי לחשת המזימה על אזני, הה!"