6 תשובות
ממש טוב
שואל השאלה:
אז תוכלו אולי לתת דיעה לכל הסיפור שאני כותב??
אני יכול לשלוח לכם בפרטי
אז תוכלו אולי לתת דיעה לכל הסיפור שאני כותב??
אני יכול לשלוח לכם בפרטי
אנונימי
שואל השאלה:
זה מבוסס על המון דברים שקראתי וראיתי בסגנון פנטזיה
זה מבוסס על המון דברים שקראתי וראיתי בסגנון פנטזיה
אנונימי
שואל השאלה:
יא א א א
באמת??
תודה
יא א א א
באמת??
תודה
אנונימי
אממ זה ממש חמוד ואהבתי את הסוף
שואל השאלה:
"
"איפה אנחנו?" שאלה מיילי מיד כשהיא הרגישה שוב רצפה מתחת לרגליה. נעליה הסגולות מעדו כשניסתה להתייצב שוב על רצפת עץ, מסתבר. "ב ' ספריית הקסם '. אנחנו חייבות להכין אותך." האישה אמרה לה. " ' אנחנו ' ? " התנשפה מיילי כשהיא קרסה לישיבה. האישה כהת העור הנהנה, ואז היא הושיטה יד ללחיצה וחיוך סלחני למיילי. "סלחי לי. לא הכרנו מספיק טוב ובצורה טובה, בלשון המעטה. אני היא אריקה. מי את?" שאלה אותה האישה - אריקה. מיילי עשתה תנועה מוזרה בגופה. "אני מיילי. מיילי רודריגז. איפה - " היא עמדה לשאול שוב ' איפה אנחנו,' אכל עצרה בעצמה בכוח. "איך הגענו לכאן?" היא לחשה במקום זה. אריקה חייכה ונסוגה לאחור ממנה. "בדיוק. בואי. אנחנו צריכים להביא אותך מתחת למים, בסופו של דבר. הדרך שלנו ארוכה." "לאן?" מיילי נבעתה ובאה אחריה באי רצון מהרצפה לעזרת היד שלה. אריקה צחקקה. "ההבעות של החדשים תמיד שוות את העבודה שלי, בסופו של דבר. וכן. אני אמרתי ' מתחת למים בסופו של דבר.' בואי. קחי את הספר הזה מהיד שלי." "איזה ספר?" מיילי שאלה כשאריקה לקחה ספר ממדף אחד שהיה בספרייה, שהן היו בה, מסתבר. מיילי אחזה בראשה בחזקה והסתכלה סביב בלב הולם בפחד.
לפני שנייה בלבד היא חשבה שהיא עוד בחוץ, מתחת לשמיים הנעימים ולצל העץ שהן עמדו לידו, אבל עכשיו התגלתה לנגד עיניה ספרייה פשוט ענקית. "איך לאלמהיש כאןכל כך הרבה ספרים?" מיילי מלמלה כשהיא קהת חושים. אריקה אחזה בכתפה בחזקה כדי לייצב אותה במבט חמור. "זאת ספרייה שמוסתרת בקסם שלנו. כמו הבית שאנחנו הולכות אליו בסופו של דבר." האישה הזאת אוהבת את המילים ב ' סופו של דבר ' . מייל החליטה. היא הניחה, שבחיים מלאים מפלצות, המילים האלה מנחמות אכשהו. היא כחכחה בגרונה. "ואמרת ' קסם.' איךאיך את עושה את זה? איך גרמת לספרייה להופיע? מה היה המפלצת ההוא?" מיילי פלטה. אריקה הנהנה וגררה אותה בדחיפה לעבר כורסה שחורה. היא ישבה בכורסה שחורה לידה. בינהן היה שולחן שחור עגול. הרקע של הספרייה היה חום וגם רצפת העץ הייתה חומה, והיו המון תמונות נוף על הקירות וכמה פסלים. פסל של חתול נופף מולן בכפתו שוב ושוב על שולחן קטן עם עציץ עליו.
מיילי אהבה את הפסלים האלה. "יש בך קסם. מאז ומתמיד, פשוט המפלצת תקפה אותך, ועכשיו הקסם הוער בך. אני הרגשתי בסכנה במקום שלך, אז באתי להציל אותך. כשמתאמנים, חשים בדברים האלה. יש כל מיני דברים שאת צריכה להתאמן בהם ולקרוא אותם, גברת צעירה. והספרייה לא ' הופיעה ' . את פשוט הבחנת בה רק עכשיו כי הקסם מתעורר בך לאט לאט. אז הספרייה גלוייה לך. אולי לאט מדי. יש לך משימה." אריקה נראתה מודאגת מאוד. "שני אנשים בדרך לכאן. הם זוג, דרך אגב. גם להם הכל חדש." אריקה הזעיפה פנים ונראתה כמתאפקת מלקלל. "זוג." מיילי אמרה, שוב קהת חושים. אריקה הנהנה בהיסח הדעת. "זוג גברים. אנחנו עוקבים אחריהם כבר זמן מה, מאחר שרוח מסוכנת עוקבת אחריהם גם כן. צפינו שהם יעזרו לך במשימה שלך." "עוקבים? איך? אתם לא מכירים אותם בכלל." מיילי אמרה בבהלה.
אריקה הנהנה, ברצינות שוב,והצביעה על השולחן. כדור בדולח היה שם, למרות שמיילי הייתה מוכנה להשבע שהוא לא היה שם עד לפני רגע. "כאחת שמדברת עם צמחים, הכוח שלי הוא לממש ולהצמיח דברים חדשים. תמיד הייתי כזאת - יוזמת. זה בגלל הכוח שלי. לכל אחד יש משהו כזה באופי שלו שקשור לכוח שלו. לכן אני גם מסבירה לחדשים. אני פשוט עושה את זה הכי טוב, בלי התרבבות, זה פשוט ככה אצלי, כי זה הכוח שלי." "המוח שלי עומד להתפוצץ," מיילי הכריזה. אריקה צחקה בעצב. "אולי. בהחלט כן. בואי נתחיל." אמרה. "
"
"איפה אנחנו?" שאלה מיילי מיד כשהיא הרגישה שוב רצפה מתחת לרגליה. נעליה הסגולות מעדו כשניסתה להתייצב שוב על רצפת עץ, מסתבר. "ב ' ספריית הקסם '. אנחנו חייבות להכין אותך." האישה אמרה לה. " ' אנחנו ' ? " התנשפה מיילי כשהיא קרסה לישיבה. האישה כהת העור הנהנה, ואז היא הושיטה יד ללחיצה וחיוך סלחני למיילי. "סלחי לי. לא הכרנו מספיק טוב ובצורה טובה, בלשון המעטה. אני היא אריקה. מי את?" שאלה אותה האישה - אריקה. מיילי עשתה תנועה מוזרה בגופה. "אני מיילי. מיילי רודריגז. איפה - " היא עמדה לשאול שוב ' איפה אנחנו,' אכל עצרה בעצמה בכוח. "איך הגענו לכאן?" היא לחשה במקום זה. אריקה חייכה ונסוגה לאחור ממנה. "בדיוק. בואי. אנחנו צריכים להביא אותך מתחת למים, בסופו של דבר. הדרך שלנו ארוכה." "לאן?" מיילי נבעתה ובאה אחריה באי רצון מהרצפה לעזרת היד שלה. אריקה צחקקה. "ההבעות של החדשים תמיד שוות את העבודה שלי, בסופו של דבר. וכן. אני אמרתי ' מתחת למים בסופו של דבר.' בואי. קחי את הספר הזה מהיד שלי." "איזה ספר?" מיילי שאלה כשאריקה לקחה ספר ממדף אחד שהיה בספרייה, שהן היו בה, מסתבר. מיילי אחזה בראשה בחזקה והסתכלה סביב בלב הולם בפחד.
לפני שנייה בלבד היא חשבה שהיא עוד בחוץ, מתחת לשמיים הנעימים ולצל העץ שהן עמדו לידו, אבל עכשיו התגלתה לנגד עיניה ספרייה פשוט ענקית. "איך לאלמהיש כאןכל כך הרבה ספרים?" מיילי מלמלה כשהיא קהת חושים. אריקה אחזה בכתפה בחזקה כדי לייצב אותה במבט חמור. "זאת ספרייה שמוסתרת בקסם שלנו. כמו הבית שאנחנו הולכות אליו בסופו של דבר." האישה הזאת אוהבת את המילים ב ' סופו של דבר ' . מייל החליטה. היא הניחה, שבחיים מלאים מפלצות, המילים האלה מנחמות אכשהו. היא כחכחה בגרונה. "ואמרת ' קסם.' איךאיך את עושה את זה? איך גרמת לספרייה להופיע? מה היה המפלצת ההוא?" מיילי פלטה. אריקה הנהנה וגררה אותה בדחיפה לעבר כורסה שחורה. היא ישבה בכורסה שחורה לידה. בינהן היה שולחן שחור עגול. הרקע של הספרייה היה חום וגם רצפת העץ הייתה חומה, והיו המון תמונות נוף על הקירות וכמה פסלים. פסל של חתול נופף מולן בכפתו שוב ושוב על שולחן קטן עם עציץ עליו.
מיילי אהבה את הפסלים האלה. "יש בך קסם. מאז ומתמיד, פשוט המפלצת תקפה אותך, ועכשיו הקסם הוער בך. אני הרגשתי בסכנה במקום שלך, אז באתי להציל אותך. כשמתאמנים, חשים בדברים האלה. יש כל מיני דברים שאת צריכה להתאמן בהם ולקרוא אותם, גברת צעירה. והספרייה לא ' הופיעה ' . את פשוט הבחנת בה רק עכשיו כי הקסם מתעורר בך לאט לאט. אז הספרייה גלוייה לך. אולי לאט מדי. יש לך משימה." אריקה נראתה מודאגת מאוד. "שני אנשים בדרך לכאן. הם זוג, דרך אגב. גם להם הכל חדש." אריקה הזעיפה פנים ונראתה כמתאפקת מלקלל. "זוג." מיילי אמרה, שוב קהת חושים. אריקה הנהנה בהיסח הדעת. "זוג גברים. אנחנו עוקבים אחריהם כבר זמן מה, מאחר שרוח מסוכנת עוקבת אחריהם גם כן. צפינו שהם יעזרו לך במשימה שלך." "עוקבים? איך? אתם לא מכירים אותם בכלל." מיילי אמרה בבהלה.
אריקה הנהנה, ברצינות שוב,והצביעה על השולחן. כדור בדולח היה שם, למרות שמיילי הייתה מוכנה להשבע שהוא לא היה שם עד לפני רגע. "כאחת שמדברת עם צמחים, הכוח שלי הוא לממש ולהצמיח דברים חדשים. תמיד הייתי כזאת - יוזמת. זה בגלל הכוח שלי. לכל אחד יש משהו כזה באופי שלו שקשור לכוח שלו. לכן אני גם מסבירה לחדשים. אני פשוט עושה את זה הכי טוב, בלי התרבבות, זה פשוט ככה אצלי, כי זה הכוח שלי." "המוח שלי עומד להתפוצץ," מיילי הכריזה. אריקה צחקה בעצב. "אולי. בהחלט כן. בואי נתחיל." אמרה. "
אנונימי