איך השיר שכתבתי? הערות?

ושוב אותן תחושות שחשבתי שקברתי,
זיכרון עמום של ליבי המחייך למשמע קולך,
מבט חטוף אל מי שחשבתי שהכרתי,
כמה זה מציף את הלב לעמוד שוב מולך.

הוא רוצה לחזור לאותה השלווה,
חולם לצאת מהלופ שלא נגמר,
משהו בתוכי שמאיר בתקווה,
שאולי תתקני שוב את מה שנשבר.

אך לכל דבר יש את הזמן שלו,
גם לדברים שמרגישים הכרחיים,
והזמן שלי איתך הגיע לתומו,
ואני צריכה ללמוד מחדש איך ממשיכים.

ושוב אני צריכה לקבור את התחושות,
לצלם למשמרת את שלוות נוכחותך,
העיניים המקוות שמתאכזבות ונופלות,
והלב שנשבר מחפש תחליף לחום חיוכך.