עד כמה זה גרוע שהסרטון הזה כלכך מתאר אותי? - קישור מצורף

גם אני ככה. אתה יודע מה הטריק? להבין שמה שאתה רואה ברשתות החברתיות זה glimpse מהמציאות. בסופו של דבר אנחנו מגדירים את עצמנו. אין לך חברים? לא נכון, תשנה נראטיב, כנראה אתה לא מגדיר אותם כחברים. יש אנשים שמתחברים עם כולם כי פשוט הסטנדרטים שלהם נמוכים ל"מה זה נחשב חבר". כל בן אדם שהם רואים הם מתנחמדים עליו ומבחינתם הם מחשיבים אותו כחבר.
אין לך תחביבים? לא נכון, יש לך. אתה פשוט לא מודע אליהם. אפילו לכתוב פריקות לעצמך בקבוצה בווצאפ זה תחביב (כתיבה). אפילו לקרוא מידע בויקיפדיה זה תחביב (מידענות). אפילו לתת טיפים לאנשים פה בסטיפס זה תחביב (ייעוץ). אפילו לעצב בסטורי באינסטגרם זה תחביב (עיצוב). אפילו לשנות את הסדר של החדר שלך ולעצב בסימס. אפילו לשחק פורטנייט (גיימינג). באמת. אפילו סתם לריב עם אנשים (דיבייטינג). תקשיב, באמת, אתה חייב להתחיל להעריך את הדברים הקטנים בחיים. אני אומר את זה בכוונה כי גם אני הייתי (ועדיין, פשוט מנסה לצאת מזה) במקום הזה שאתה נמצא בו. הבנתי את הטריק: אתה מבואס ממשהו שאין לך? תגדיר שיש לך. בסופו של דבר אופי זה דבר נזיל וזה נתון להגדרה עצמית. אתה לא חייב שיהיה לך תחביב fancy ומושקע יתר על המידה ולהתמסר אליו 24/7 כדי שהוא יחשב תחביב. אתה יכול גם רק לעשות הליכות כל בוקר לנשום אוויר וליהנות מזה - וזה עדיין יחשב תחביב. זה ספורט לכל דבר. זה שזה לא אינטנסיבי כמו הgym rats שאתה רואה באינסטגרם האלה שמכורים ומכון ונמצאים שם כל יום כל היום בקטע אובססיבי - לא הופך את זה לפחות תחביב. אתה לא חייב להשקיע את כל החיים שלך במשהו כדי להחשיב שיש לך אותו. זה כמו שאתה לא צריך חבר שתדבר איתו 24/7 כל יום כל היום כדי להגדיר אותו חבר. גם חבר שאתם מדברים פעם בכמה ימים שיחת חולין אתה יכול להגדיר בתור חבר שלך, ולפנות בשעת צרה ולבקש עזרה.

מה שאתה רואה ברשתות החברתיות זה קמצוץ ממה שקורה בפועל. אנשים תמיד מעלים כמה שהם יוצאים ומבלים (מי מספר לך שהרבה מזה זה תמונות ישנות שהם עושים להם ריפוסט?) אבל זה לא המציאות. במציאות אנשים בבית כל היום, ותופתע לשמוע סקר אמריקאי מצא ש4 מתוך 5 נערים מרגישים בודדים. ליטרלי בערך 80% אומרים שאין להם חברים. אתה לא היחיד שכזה, זה פשוט המדיה נותנת לנו סטנדרטים לא ריאליים למה זה חברות + הטיקטוק החליף את החברים מבחינתנו. הרי הטיקטוק לא יתקע לך סכין בגב ויבגוד בך, הוא לא יקום וילך וישבור לך את הלב יום אחד. אנשים החליפו את הצורך שלהם בחברים באנשים בטיקטוק (שים לב שגם שם יש כל מהשתשיג אצל חברים. אתה רוצה לשאול את החברים שלך שאלה? ללמוד מהם משהו? פעם אם היית רוצה ללמוד משהו או לדעת, היית שואל את חברים שלך. היום אתה בודק בגוגל או שיש לך סרטון ביוטיוב שמסביר, זה גורם לנו להיות יותר עצמאיים אבל גם בודדים. פעם היית רוצה פריקה כדי להרגיש שמישהו זקוק לך ולא לחשוב על הצרות שלך אלא על צרות של מישהו אחר [בריחה מהמציאות]? אז היית הולך לחבר והוא היה עושה איתך שיחת נפש על כל מה שמפריע לו. משהו עמוק. היום? אנשים פורקים למצלמה מה קרה עם האקס הרעיל שלהם לטיקטוק. ליטרלי. אתה לא זקוק לחברים בעידן המודרני, אנשים החליפו חברים ברשתות חברתיות כי זה עונה להם על אותם צרכים. אם פעם כדי להכיר אנשים היית צריך שחבר של חבר שלך יכיר לך מישהו (כלומר הייתם מכירים דרך חברים משותפים), היום יש לך טינדר ואוקיי קיופיד ואלפי אפליקציות. באמת. הסיבה ש"אין לך" זה או כי אתה לא צריך (לכל דבר יש סיבה. גישה פילוסופית שנקראית מהותנות. תלמד אותה. אם אין לך חברים סימן שאתה כנראה לא זקוק להם). או שיש לך חברים אבל אתה לא מגדיר אותם ככאלו (תופתע לשמוע כמה אנשים מחבבים אותך אבל אתה לא בחזרה. זה נפוץ יותר ממה שאתה חושב. אני זוכר שקראתי סקר על זה שיש אפקט שהאינדיבידואל שונא את עצמו יותר ממה שהחברה שונאת אותו. לרוב אפילו אוהבים אותו אבל הוא לא מודע לזה. זה כמו אידיאל היופי - אנשים מדרגים את עצמם נמוך יותר ממה שאנשים אחרים מסתכלים עליהם, כי הם משווים את עצמם לדוגמנים. זה כמו שאתה כנראה משווה את עצמך לgym rats שכל היום בחדר כושק ואז אתה אומר שאין לך תחביבים