אמלה גם לכם הייתה אזעקה או בומים לפני איזה שתי דקות???

כן

יאפ

בומים כן

כןן החזירו אותי לשביעי באוקטוברtt

כן

לא אני מהדרום לא היה אצלי

לא,אני מהצפון אבל האמת מה נזכרו בכם פתאום,מלא זמן לא היה לכם

הי יקרה,

יש פחד עצום במילים שאת כותבת, ותמונת העשן מביעה חורבן ואולי אפילו תחושת סוף העולם. בעוד סימני השאלה שלך, כאילו מחפשים גיבוי לחרדה המתבקשת שלך, ואת מחפשת שותפים שיאמתו את הבלתי ייאמן.
כבר הייתה הפוגה, עבר זמן, רצית לשכוח מהפחד הזה, כבר חשבת שזה עבר. והנה זה שוב. היית רוצה להיפטר מהאיום הזה, המרחף מעל לראש, אבל זה לא נותן לך להתחמק מזה. האיום הוא שקט, מלווה את החיים כמו צל שהולך איתך, זה לא עוזב, ואולי אפילו מהתל בך, כמו אומר: "השקט הזה הוא לא אמיתי".
ההפוגה הזו כמו מרמה אותך להאמין שזה נגמר. כל זה רק מגביר ומעצים את התחושה, שמשהו פה מתנהל, והוא לא בשליטה שלך. זה פוגש אותך בהפתעה, זה יכול לתפוס אותך בכל מקום. חוקי המציאות שנוצרו כאן בחיינו, בחודשים האחרונים, הם אחרים משהכרנו. הם נוצרו על ידי גורמים אחרים, והמציאות הזו, שהייתה פעם בטוחה, יש בה היום הרבה אי וודאות, ומהווה איום קיומי.
קשה לחיות בתוך הווה שהחוקיות שלו לא ברורה לך. והמוח ההגיוני היה רוצה להאמין שהאיום כבר איננו, היות ונלחמים על כך כדי שלא יתרחשו הדברים שוב.
ואם כבר מתרחש, הרי היית מצפה להיות יותר מתורגלת , אלא שההתמודדות נעשית אפילו יותר קשה מפעם לפעם. ומפעם לפעם מתערער עוד משהו בתוך החיים השבירים.
הזיכרון שלך רוצה לדחות את התחושה המוכרת של מתח וסיכון קיומי.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), אשר יכולה לספק לך מענה אישי.
תרגישי בנוח לפנות אלינו לצ'אט של העמותה. נהיה שם לשמוע את כל שתרצי להעלות, ואולי נוכל לחשוב יחד על דרכים להקל על המצב הנוכחי.
מצ"ב קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
מוזמנת לפנות אלינו,
שלך מתנדבת סה"ר