כשאני מסתובבת עם אמא שלי תמיד מתעלמים ממני

זה קורה לך רק עם אמא?
לא קורה לך עם חברות או במשפחה?

שואל השאלה:
אין לי חברים אז אני יוצאת רק איתה חח

ובבית?
במשפחה?

שואל השאלה:
זה רק אני והיא

אתן גרות רק שתיכן לבד?

אין חברות מהבית ספר.

שואל השאלה:
כן
ולא

מבין אותך.
לא קל המציאות הזו.
מקווה שזה ישתנה בעתיד.
לפחות יש לך את אמא.

שואל השאלה:
אני בסדר עם המציאות הזאת התרגלתי השאלה היא מה לעשות כשאנשים מתעלמים ממני? כאילו אני ממש מדברת ולא מסתכלים אליי מסתכלים עליה כאילו אני אוויר ואני מדברת בקול חזק

ליטרלי אני עם חברים

היי אנונימית יקרה...
קורא את מילותייך ואת שאלתך ומרגיש בהן תחושה של חוסר נראות, של שקיפות... משער שמתלווה אל תחושה זו גם חוסר ביטחון... ואולי תחושות של כעס עולות גם כן, איך זה שבכל הזדמנות שאני מנסה להשתתף לא רואים אותי?... ייתכן גם שתחושה של חוסר מוצא מלווה אותך, כאילו כבר ניסית כל דרך פעולה אפשרית כדי להיראות...
אנונימית יקרה... איני יכול לתאר לעצמי כמה מתסכל וחסר מוצא המצב ודאי מרגיש... ניכר ממה שכתבת שאת מאוד רוצה להשתתף בשיחה, להיות חלק מהאינטראקציה... וניכר שהמחיר הרגשי גם הוא אינו פשוט עבורך... כמה לא מובן שמצאת כוחות לכתוב כאן ולהתייעץ... שולח לך חיבוק סה"רי גדול במיוחד ((((((((((אנונימית יקרה))))))))))

אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אם תרצי, את מוזמנת לפנות אלינו בצ'אט של העמותה. נהיה שם כדי להקשיב, ולחשוב יחד על המצב...
צירפתי קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399

מוזמנת לפנות אלינו,
שלך
מתנדב סה"ר