עברו שמונה או אפילו תשעה חודשים ועדיין

וכבר הכל יותר סבבה
אבל עדיין לפעמים קשה לי. קשה לי לחשוב עליך, קשה לי לחשוב על התקופות הטובות שלנו ביחד ולייסר את עצמי על למה זה נגמר. קשה לי פתאום לראות באינסטגרם איזה תמונה שלך מחייך ונראה מאושר, בלעדיי. קשה לי לחשוב על לראות אותך ולהרגיש זרה. קשה לי שאתה תקוע במחשבות שלי ופשוט לא יוצא משם.
אני באמת מתגעגעת להרבה בך, להרבה בנו, אבל בפנים אני יודעת שזה ההחלטה הנכונה ושדברים מהסוג שהיה לנו צריכים להסתיים.
אני מקווה שאתה רואה את זה כמוני, מקווה שאתה עדיין מעריך אותי ואוהב (אהבה קצת שונה), מקווה שאתה לא שונא אותי ושלא תתעלם ממני בפעם הבאה שנתראה, כמו שכבר עשית לי בעבר.