4 תשובות
שרקן? זה נמר לא?
אנונימי
שואל השאלה:
זה מכרסם והוא ידידותי מאוד
זה מכרסם והוא ידידותי מאוד
טוב אז כך:
הקביה (או שרקן) היא מכרסם קטן אוכל כול, שמוצאו מהאזור שמצפון לנהר האמזונס באמריקה הדרומית. היא הובאה לאירופה לראשונה על ידי הספרדים בזמן כיבוש פרו בשנת 1532. כיום היא נפוצה בכל העולם כחיית מחמד וכחיית מעבדה.
הקביה נקראת גם שרקן עקב הציוצים שהיא משמיעה בעיקר כאשר היא מפחדת. בעבר היא נקראה גם חזיר ים (ובשמות דומים בשפות אירופאיות שונות) מפני שהובאה לאירופה מעבר לים, והזכירה לאירופאים את החזיר בכמה מאפיינים פיזיים והתנהגותיים. תוחלת חייה של הקביה היא 5-6 שנים (בשבי).
) מבנה גוף
אורך גופה של קביה בוגרת מגיע עד 20 ס"מ וצבע הפרווה חום, כתום, לבן, אפור, שחור או שילוב של הנ"ל. לקביה אין זנב. בגפיים האחוריות יש שלוש אצבעות ובקדמיות ארבע.
משקל הקביה הנקבה נע בין 700 ל-900 גרם ומשקל הזכר נע בין 900 ל- 1,200 גרם.
רבייה
תקופת הייחום של הנקבה נמשכת שישה עשר ימים. היריון של קביה נמשך בין חודשיים לחודשיים וחצי (59-72 יום), והנקבה יכולה להיכנס להיריון מספר שעות אחרי ההמלטה. הקביה עצמאית החל מזמן קצר לאחר הלידה. הגורים נולדים במשקל של 75-100 גרם עם פרווה, עיניים פקוחות ויכולת מוטורית, ויכולים לאכול לבד מגיל 3 ימים. עם זאת הם זקוקים לחלב אם עד גיל 4 שבועות לשם בניית מערכת חיסונית חזקה ויציבה. הקביות הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שלושה חודשים, הקביות הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל חודשיים.
(עריכה) הקביה כחיית מחמד
חלק מקביות המחמד משוחררות בבית, אך לרוב מגדלים אותן בכלובים כמו אוגרים. בארצות הברית, גידול הקביות נפוץ מאוד ומגדלי קביות עורכים תערוכות גזעים, ביניהם אנגורה, ארוכי שיער, הימלאיה ואחרים.
הקביות הנפוצות בארץ הם ממין מעורב. הן לא דורשות טיפול רב, ומספיק לחדש את מלאי המזון והשתייה שלהן פעם ביום, ולנקות את כלובן פעם בשבוע. הקביות פעלתניות מאוד, ונוהגות להתרוצץ ולשחק. הן זקוקות להרבה ויטמין c, ולכן בתור מקור לוויטמין c מומלץ לספק להן אבן ויטמינים (למכרסמים), פירות וירקות (יש לשטוף היטב) או חציר. הקביה מפזרת את המצע בכלוב, ואף עלולה לעשות את צרכיה בתוך כלי האוכל שלה. היא לא נוהגת לרוץ או לקפוץ הרבה, דבר המקל על גידולה בכלוב פלסטיק. הקביות נהנות ללעוס את המצע ולחפור מחילות בקש. אפשר גם לשים להן קופסאות קטנות כדי שיוכלו להדחק לתוכן. לעתים אפשר לשים להן גזעי עץ קטנים אותם הן יכולות לכרסם.
(עריכה) שימושים אחרים בקביה
הקביה היא חיית ניסויים מקובלת במעבדות. במקומות מסוימים באמריקה הדרומית (שם מכונה הקביה cuy) מקובל לאכול את בשרה, והיא אף נחשבת כמאכל הלאומי של פרו - עוד מימי ביותה על ידי האינקה. לקביות יש תפקידים בטקסים דתיים.
אזכורים בתרבות
בספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מוזכרים שני שרקנים (שאחד מהם יכול להיות שהיה פט שהיה עוקר תפוחי עץ אצל הארנב הלבן) שהיו במשפט של נסיך הלבבות, ואשר הריעו במשפט ודוכאו לבסוף.
ב"סיפורי שפת הנחל" מוזכרת הדמות של קבי הקביה שהיה ממציא מכונות. בעלילת הספר "חזירי הים" מאת לודויק ואצוליק, אשר מתרחשת בפראג של המאה הקודמת, מספר חזירי ים אשר אומצו על ידי הגיבור הראשי כחיות מחמד, משמשים כציר המרכזי בהתפתחות הסיפור.
הקביה (או שרקן) היא מכרסם קטן אוכל כול, שמוצאו מהאזור שמצפון לנהר האמזונס באמריקה הדרומית. היא הובאה לאירופה לראשונה על ידי הספרדים בזמן כיבוש פרו בשנת 1532. כיום היא נפוצה בכל העולם כחיית מחמד וכחיית מעבדה.
הקביה נקראת גם שרקן עקב הציוצים שהיא משמיעה בעיקר כאשר היא מפחדת. בעבר היא נקראה גם חזיר ים (ובשמות דומים בשפות אירופאיות שונות) מפני שהובאה לאירופה מעבר לים, והזכירה לאירופאים את החזיר בכמה מאפיינים פיזיים והתנהגותיים. תוחלת חייה של הקביה היא 5-6 שנים (בשבי).
) מבנה גוף
אורך גופה של קביה בוגרת מגיע עד 20 ס"מ וצבע הפרווה חום, כתום, לבן, אפור, שחור או שילוב של הנ"ל. לקביה אין זנב. בגפיים האחוריות יש שלוש אצבעות ובקדמיות ארבע.
משקל הקביה הנקבה נע בין 700 ל-900 גרם ומשקל הזכר נע בין 900 ל- 1,200 גרם.
רבייה
תקופת הייחום של הנקבה נמשכת שישה עשר ימים. היריון של קביה נמשך בין חודשיים לחודשיים וחצי (59-72 יום), והנקבה יכולה להיכנס להיריון מספר שעות אחרי ההמלטה. הקביה עצמאית החל מזמן קצר לאחר הלידה. הגורים נולדים במשקל של 75-100 גרם עם פרווה, עיניים פקוחות ויכולת מוטורית, ויכולים לאכול לבד מגיל 3 ימים. עם זאת הם זקוקים לחלב אם עד גיל 4 שבועות לשם בניית מערכת חיסונית חזקה ויציבה. הקביות הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שלושה חודשים, הקביות הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל חודשיים.
(עריכה) הקביה כחיית מחמד
חלק מקביות המחמד משוחררות בבית, אך לרוב מגדלים אותן בכלובים כמו אוגרים. בארצות הברית, גידול הקביות נפוץ מאוד ומגדלי קביות עורכים תערוכות גזעים, ביניהם אנגורה, ארוכי שיער, הימלאיה ואחרים.
הקביות הנפוצות בארץ הם ממין מעורב. הן לא דורשות טיפול רב, ומספיק לחדש את מלאי המזון והשתייה שלהן פעם ביום, ולנקות את כלובן פעם בשבוע. הקביות פעלתניות מאוד, ונוהגות להתרוצץ ולשחק. הן זקוקות להרבה ויטמין c, ולכן בתור מקור לוויטמין c מומלץ לספק להן אבן ויטמינים (למכרסמים), פירות וירקות (יש לשטוף היטב) או חציר. הקביה מפזרת את המצע בכלוב, ואף עלולה לעשות את צרכיה בתוך כלי האוכל שלה. היא לא נוהגת לרוץ או לקפוץ הרבה, דבר המקל על גידולה בכלוב פלסטיק. הקביות נהנות ללעוס את המצע ולחפור מחילות בקש. אפשר גם לשים להן קופסאות קטנות כדי שיוכלו להדחק לתוכן. לעתים אפשר לשים להן גזעי עץ קטנים אותם הן יכולות לכרסם.
(עריכה) שימושים אחרים בקביה
הקביה היא חיית ניסויים מקובלת במעבדות. במקומות מסוימים באמריקה הדרומית (שם מכונה הקביה cuy) מקובל לאכול את בשרה, והיא אף נחשבת כמאכל הלאומי של פרו - עוד מימי ביותה על ידי האינקה. לקביות יש תפקידים בטקסים דתיים.
אזכורים בתרבות
בספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מוזכרים שני שרקנים (שאחד מהם יכול להיות שהיה פט שהיה עוקר תפוחי עץ אצל הארנב הלבן) שהיו במשפט של נסיך הלבבות, ואשר הריעו במשפט ודוכאו לבסוף.
ב"סיפורי שפת הנחל" מוזכרת הדמות של קבי הקביה שהיה ממציא מכונות. בעלילת הספר "חזירי הים" מאת לודויק ואצוליק, אשר מתרחשת בפראג של המאה הקודמת, מספר חזירי ים אשר אומצו על ידי הגיבור הראשי כחיות מחמד, משמשים כציר המרכזי בהתפתחות הסיפור.
שרקן
מוצא:
מדרום אמריקה (פרו). צבעו המקורי של השרקן הוא לבן לגמרי, צהוב, חום או שחור לבן. כיום יש יותר מ-10 סוגי שרקנים כתוצאה מזיווגים שונים של שרקנים מהטבע ומהשבי יחד. השרקן הוא ממשפחת הקבייתים מסדרת המכרסמים. השרקנים חיים בחבורות קטנות. השרקן נקרא גם קביות או חזירי ים.
צבע:
לבן, שחור, חום ובלונדיני וערבובים שונים של הצבעים. בשבי קיים גם שרקן אלבינו בעל עיניים אדומות ופרווה לבנה.
מראה:
לשרקן 4 אצבעות, וברגליים האחוריות 3 אצבעות. לשרקן אין זנב והוא חי בשטחים הפתוחים. השרקן בעל 2 שיניים חדות שעוזרות לו לכרסם את המזון.
אורך: כ-20 ס"מ.
משקל: כ-400 גרם.
תוחלת חיים:
תוחלת חייו של השרקן בשבי הוא 7-8 שנים.
מזון:
השרקן הוא צמחוני ואת המזון של השרקן יש להכין מאוכל יבש, זרעים, עשבים, גרגירים, עדשים, שעועית, חיטה, ירקות ופירות. אסור לתת יותר מדי פירות וירקות כי זה יגרום לשלשולים ובעיות נוספות ולכן יש לתת ירק ופרי אחד ביום. רצוי פרי הדר המכיל ויטמין c. לשרקן אסור לתת עגבנייה, אבוקדו ותפוחי אדמה.
מגורים:
גודל מינימאלי של הכלוב לזוג שרקנים הוא 70 ס"מ ארוך, 40 ס"מ רוחב ו40 ס"מ גובה. יש לשים בקבוק מים וכלי אוכל ומין ביתן למחסה. כמצע ניתן להשתמש בשביי עץ או מצע סופג של מכרסמים. במידה ומשתמשים בנסורת, יש להשתמש בנסורת דחוסה בלבד. יש לשים בכלוב אבן מינרלים וויטמינים. יש לשים את הכלוב חשוף לשמש ישירה או ליד חלון פתוח. בנוסף יש לדאוג לטמפרטורה של 18-24 מעלות.
רבייה:
זמן ייחום דל הנקבה הוא כ-16 יום, זמן ההיריון 68 יום והנקבה ממליטה בין 2-4 גורים ואין צורך להפריד את הנקבה מהזכר בהמלטה.
גורי השרקן נולדים עם פרווה, עיניים פקוחות במשקל של 70-105 גרם. לאחר יומיים שלוש הגורים מתחילים לאכול אוכל מוצק.
מוצא:
מדרום אמריקה (פרו). צבעו המקורי של השרקן הוא לבן לגמרי, צהוב, חום או שחור לבן. כיום יש יותר מ-10 סוגי שרקנים כתוצאה מזיווגים שונים של שרקנים מהטבע ומהשבי יחד. השרקן הוא ממשפחת הקבייתים מסדרת המכרסמים. השרקנים חיים בחבורות קטנות. השרקן נקרא גם קביות או חזירי ים.
צבע:
לבן, שחור, חום ובלונדיני וערבובים שונים של הצבעים. בשבי קיים גם שרקן אלבינו בעל עיניים אדומות ופרווה לבנה.
מראה:
לשרקן 4 אצבעות, וברגליים האחוריות 3 אצבעות. לשרקן אין זנב והוא חי בשטחים הפתוחים. השרקן בעל 2 שיניים חדות שעוזרות לו לכרסם את המזון.
אורך: כ-20 ס"מ.
משקל: כ-400 גרם.
תוחלת חיים:
תוחלת חייו של השרקן בשבי הוא 7-8 שנים.
מזון:
השרקן הוא צמחוני ואת המזון של השרקן יש להכין מאוכל יבש, זרעים, עשבים, גרגירים, עדשים, שעועית, חיטה, ירקות ופירות. אסור לתת יותר מדי פירות וירקות כי זה יגרום לשלשולים ובעיות נוספות ולכן יש לתת ירק ופרי אחד ביום. רצוי פרי הדר המכיל ויטמין c. לשרקן אסור לתת עגבנייה, אבוקדו ותפוחי אדמה.
מגורים:
גודל מינימאלי של הכלוב לזוג שרקנים הוא 70 ס"מ ארוך, 40 ס"מ רוחב ו40 ס"מ גובה. יש לשים בקבוק מים וכלי אוכל ומין ביתן למחסה. כמצע ניתן להשתמש בשביי עץ או מצע סופג של מכרסמים. במידה ומשתמשים בנסורת, יש להשתמש בנסורת דחוסה בלבד. יש לשים בכלוב אבן מינרלים וויטמינים. יש לשים את הכלוב חשוף לשמש ישירה או ליד חלון פתוח. בנוסף יש לדאוג לטמפרטורה של 18-24 מעלות.
רבייה:
זמן ייחום דל הנקבה הוא כ-16 יום, זמן ההיריון 68 יום והנקבה ממליטה בין 2-4 גורים ואין צורך להפריד את הנקבה מהזכר בהמלטה.
גורי השרקן נולדים עם פרווה, עיניים פקוחות במשקל של 70-105 גרם. לאחר יומיים שלוש הגורים מתחילים לאכול אוכל מוצק.