אני מרגישה מועקה, עצובה, ובדאון כל הזמן.

דבר ראשון את הולכת להתקלח
אחכ את מכינה לעצמך ארוחה מפנקת וצופה בסדרה שאת אוהבת
מחר כבר תסדרי את הבית עם מוזיקה מקפיצה וכייפית
אל תתני לתקופה הזאת לנצח אותך

כן זה קורה גם לי הרבה, תנסי לצאת מהבית קצת יותר וזה בסדר יש גם תקופות כאלה בחיים ותזכרי שזה גם יעבור גם אם עכשיו זה נראה שלא אבל באמת שלצאת מהבית ולראות אנשים או אולי לצאת עם חברים או אפילו עם עצמך לבד או ללכת עם הכלב שלך להליכה ארוכה זה כבר ישפר לך את מצב הרוח תסמכי עליי

תקשיבי
אני יודעת שזה קשה אבל תילחמי בזה עכשיו.
יותר מאוחר זה יהיה קשה יותר וזה תחילה של דיכאון.
לכי לישון עכשיו ושימי שעון ל9:00 בבוקר, לכי להתקלח בבוקר, תאכלי ארוחת בוקר, תנקי את החדר ותנוחי ואז תלכי לטיול של 20 דקות ככה בשכונה שלך
תסמכי עליי

מה קרה שהבית כבר לא מקום בטוח? נשמע שאת בדיכאון משמעותי. את מציגה מעט פרטים ולכן לא ברור איך אפשר לעזור. אם תרצי, מוזמנת להוסיף

שואל השאלה:
לא הבית, הבית אף פעם לא היה.
ואני לא מאובחנת בדיכאון או משהו ואני גם תמיד הילדה השמחה אז הכל טוב

אני מבין שזה סיפור מורכב. ההתייחסות העקרונית היא שבמצב זה חייבים לקבל תמיכה טיפולית. אני נגד שימוש בתרופות נגד דיכאון, אבל בתור גלגל הצלה לטווח המיידי והקצר זה כן ניתן לשקול בחיוב. מעבר לזה קשה לעודד אותך כשלא יודעים מה קרה במקום הבטוח שלך.