סבתא שלי צבעה את השיער לכחול ביום של האזכרה לסבא שלי

אל תגידי לה כלום זה שיקולים שלה, בסוף זה בעלה שנפטר

ממש לא להגיד לה כלום,
קודם כל זה עניין שלה וזה בעלה שנפטר.
ודבר שני, אנחנו לא יכולים לדעת מה הסיבה שהיא עשתה את זה, אולי זה משהוא שהיא עשתה כדי לכבד את מותו

שואל השאלה:
כן אבל כאילו למה ביום של האזכרה גם היא לא אמרה לאף אחד אל זה ונפגשנו יום לפני ואז כל האזכרה דיברו על זה במקום על סבא שלי

את ממש לא יכולה להעיר לבן אדם על הדרך שבה הוא מתמודד עם אבידה של אדם קרוב.
יש את האנשים שיעדיפו לבכות כל היום, ויש כאלה שיעדיפו להמשיך בשגרה שלהם- כדי לא לשקוע לתוך תיהום של דכאון .
ורק שתדעי שגם באזכרה וגם בשבעה מדברים עצ עוד דברים חוץ מעל הנפטר, ולפעמים גם אין אזכור שלו בכלל.
תאמיני לי שסבא שלך היה רוצה שהיא תמשיך בחיים שלה ולא תעצור אותם
ככה בן אדם ששומר על עצמו מתנהג

למה היא צבעה?

לא מה קשור
מותר לה לצבוע את השיער לא חייב להיות בדיכאון והיא אישתו לשעבר מותר לה לעשות מה שהיא רוצה